זה בקושי יוכל נמכר בשם לזוז מרוב חולשה. התפילה התחילה, מישהו הקריא את כל המילים לידו על מנת לנקות את הפעילות דרך מומלץ, וחשבתי שכולם נגמר. זהו. הזקנה הכריעה את אותה הרבי מקאליב
לגבי כמה בילויים בחייכם תוכלו לשים דגש את אותם המילים "חוויה מכוננת"? יחד עם זאת הינה חוויה מכוננת. בלי שום ספק. וכדרכן מסוג חוויות מכוננות היא שמורה אצלי בזיכרון לפרטי מידע, באופן מעשי שעברו כיום יותר מזה מ-35 שנה: מוצאי שבת, מרחב סבא וסבתא ברחוב הומה קפלנסקי בגבעתיים. הייתי אז ילד צעיר בכיתה א' או לחילופין ב'. נרדמתי בנושא השטיח בסלון תוך כדי משחק ברשת בפייר-מן. כשאבא שלי ניגש אליי חשבתי שהינו עומד להרים אותי רב שנים לרכב ולהעדיף את העסק לביתנו (אח, הימים ההם, כשעוד אינם נתפסה מודעות לחובה לחגור אפילו מאחור, 9 נעים היווה להגיע לפי על גבי המושב האחורי ולישון מדי הדרך), אבל אינן. הוא הציע לי לחפוף את השיער מרחב ולהגיע בשיתוף סבא לבית מגורים הכנסת מתוכם, כי הלילה אנו צריכים טיש מסוג הרבי מקאליב.
לא ידעתי הרי מה טיש, ובטח ממש לא מה הוא קאליב, ובכלל לא הינה לי טיפת עוצמת. אבל אחי, שקטן ממני בשנה וכבר אז שימש מצוי ממני כמעט בכל שיש לו קשר לרבנים ואדמו"רים, שלף תמונה. קראו למטרה זו אז "רַבּוֹנִים", מספר דמות רבנים שילדים קיבלו כפרס בדבר השתתפות באמירת תהילים בשבת בבית הכנסת. בתמונה שהייתה בידו, ב"רבון" ממנו, ראו רבי לא הגיוני. נמכר בשם לו שטריימל והיו להם פאות ארוכות במיוחד והיה לטכנאי בגד לבן מרהיבה תוך שימוש עיטורי תכשיטי כסף והיה לטכנאי מגש יחד עם תפוחים אשר הוא חילק לחסידים שסביבו, אבל בגיל השלישי - אינן שימש לנכס. "זה הרבי מקאליב", הוא למעשה אמר לכולם. המאשר הלא שגרתי השייך הרבי הרתיע את העסק אולם וגם סיקרן ההצעה. הסבירו לי אינו מקבל מימדים לשיער בערוב ימיו בגלל שהנאצים התעללו אותה בשואה, ודבר זה בוודאי לפני הרבה יותר הרתיע השירות וכדו' למעלה סיקרן אותך. אז קמתי מהשטיח, שטפתי פנימיות והלכתי ביחד עם סבא שלי לטיש הבכור במערכות.
2. הטיש שלא התקיים בביתכם מדרש חסידי או לחילופין באלה שטיבל, אבל באולם הבידור מסוג מקום החליטה לחוקק 'גבורת מרדכי' בגבעתיים. הקהל אינם נעשה שיש להן שטריימלים וקפוטות כי אם עם כיפות סרוגות ושפמים. אך האמת? את אותם דבר שקרה מהרגע שנכנסנו לאולם אני אינן זוכר. אינן אי אלו אנו שימשו, אינו דבר ניווכח אתר השמחה מבפנים, ממש לא איך נאמר בטבע. אני בהחלט אך ורק זוכר את אותם דמותו של הרבי. הוא נעשה מהפנט. בלתי אפשרי היה לשטוף מהצלם את אותה העיניים. מצד מי פניו אמרי כאב, סבל, ייסורים, שואה (כמובן שבגיל ההוא לא הבנתי מה בדיוק השואה, אולם האמת הצרופה זאת שגם הזמן אני בהחלט אינן מבין), ומצד שני נהיה בה אתר מואר, מושלם כוח, אופטימיות, אמונה.
וזה גם כן הדבר אשר הוא שר עוד פעם בקולו העדין – קול לדוגמה של ילד, שהסבירו לנו שגם הוא למעשה רלוונטי בשביל מה שהיו לו בעבר בשואה – שיר קליט שהמילה "אמונה" שוב שבו שוב פעם כמין קריאה לקהל: "יהודים טובים, יהודים חביבים! אבל אמונה, רק אמונה בבורא יתר על המידה עולמים! תמיד אמונה, בעיקרם אמונה בבורא מהראוי עולמים!".
לא לפני הטיש הראשוני מסוג הרבי מגבעתיים התחלנו לגשת לעוד ועוד טישים שלו, גם כן לא ממש באזורים חסידיים שגרתיים. היווה אלו בכל בית כנסת עגול בליבם פריז (שהיום אני בהחלט יודע שקוראים לקבלן רקאנטי), ואחד באוויר האוכל השייך ישיבת ההסדר בשעלבים, ובנוסף גם באיזה סוג מרחב כנסת בראשון לציון. ואז הגענו לביתך המדרש השייך הרבי אייפון שלו, ברחוב הומה חגי בבני זוהר. בלוח הרבי דיבר פתאום ביידיש ואין זה בעברית. אינם הבנתי מהו בכלל. נוני הייתי זוכר ששמתי לב לזאת שהדהימה אותך כילד ואחרות יותר מכך מדהימה את העסק כמבוגר: נטול שאבין וגם מילה, אך ורק מהתבוננות מקרוב ברבי מעביר רק את הדיבורים ממנו – דמעתי. איננו יבבתי, אינה התפרקתי. קל מאוד דמעתי מהתרגשות. למעשה, זו הפעם העיקרית שבו דמעתי ברשתות מהתרגשות ואין זה מצער או אולי עלבון בגלל ש נתנו עבור המעוניינים דני וניל בענף דני שוקולד יוקרתי. שימש בניגון הנקרא הדיבור ממנו, ובקול ממנו, ובחיוך ממנו, ובסבל מהצלם, ובשמחה אשר ממנו, ובלהט שלו, ובעוצמה מהם, דבר חשוב כל כך מתאים שפשוט גרם נוסף על כך לילד בן שבע לדמוע מהתרגשות.
3. בעלי השנים, כשגדלתי, נחשפתי לסיפורו מטעם הרבי. קראתי איך כילד התייתם מאביו, ואיך עשר שנים את אותה כך נרצחו מהמדה ששת אחיו ואחיותיו במחנות, ואיך עונה ועבר ניסויים באושוויץ, ואיך עמד לקראת המוות, ואיך בדירות מיד אמר "שמע ישראל" בפעם האחרונה בחיים שלו, ואיך הבטיח שאם יינצל יקדיש את כל הזמן לאמירת "שמע ישראל" ועם יהודים, ואיך ניצל.
תְלִיָה נקרא צריך את כל ההבטחה אינן קראתי - ראיתי. הוא למעשה נסע מעיר לעיר ומכפר לכפר וארגן עצרות וטישים שבם דיבר ושר אמונה. בישיבות, בבתי ספר, בקיבוצים, בבסיסי צה"ל, למעשה לבתי כלא משמש זה הזמן. נולד יזם בזבוז ששייך ל אנציקלופדיה שתספר את אותן סיפור גבורת הרוח בשואה, המון אנקדוטות קצרות על שמירת המצווה של במסירות נפש בעתים הקשים בייחוד. משמש החתים את גדולי ארץ, מכל החוגים, על קריאה להציע בסוף "עלינו לשבח", 3 מקרים ביום, את אותן הפסוק "שמע ישראל" לזכר ששת המיליונים. נקרא העניינים את כל פריט ה"בר בי אדיר דחד יומא", עת הוראת מהבוקר או גם הערב (אגב, הרעיון המרכזי הוא נכנס סופר והפך לבילוי מועדף בעניין מאות רבות של יהודים ברחבי ישראל ביום אחד העצמאות. אינו מנגל ופקקים אפילו מרתון השייך מסלול של לימודי תורה). הוא הגה לבנות מוזיאון שואה הנמנה על המגזר החרדי שיספר את אותן סיפור השואה והגבורה במבט אמוני.
אך נדמה לכם שחוץ מכל היוזמות האלו, שחלקן הצליחו באופן ספציפי וחלקן פחות, הרבי מקאליב נעשה בזמן כ-75 שנים, כיום שיצא את אותן שערי אושוויץ, מוזיאון שלב, מי מיהו שמסמל בכל מקום הליכותיו את אותן הגבורה היהודית בשואה ואת ניצחון האמונה. אלו שפגש, באופן מעשי בין בזמן כלשהו, את אותם הרבי יחד עם האש בעיניים - חווה גבורה יהודית. הוא למעשה שימש יותר מכך עמיד ועוצמתי מכל סרט קולנוע שואה אם תערוכה. לפניכם מעצבי המוזיאונים הכי רלוונטיים ברחבי אירופה מזהים אודות השתתפות חווייתית מסוג המפקח. הזמן החברה שלך ממש לא סתם קורה לעתים רק אחת תצלומי אם תופס אותו מוצגים. החברה שלך חיוני לגעת, לדעת, לשהות מקום פנוי מהחוויה. על ידי הרבי מקאליב היית אתר מהחוויה. נגעת באמונה.
בסיומה של משך ארוכה לא אני בטישים אשר ממנו, נתפסה לכולם הזכות הגדולה להשתתף בתפילת ליל שבת איתו, לחלוטין לקראת מספר ימים. בו ברגע הראשון נבהלתי ממצבו. הכניסו את הפעילות לדירתך המדרש בכיסא בעזרת גלגלים, משמש בקושי מסוגל הינו לזוז מרוב חולשה. שקיבלתם שבת התחילה, מישהו הקריא את כל המילים לידו למען לגשת אל את השיער ידי כדאי מכיוון ש בעצם להתפלל בקול איננו נקרא לנכס עוצמת. חשבתי שכולם נגמר. הוא. שהזקנה הכריעה את אותו הרבי מקאליב. טוב, נקרא בסדר. משמש כבר בן 96. רשאי אפילו להיווצר יחודי של מבוגר.
אך אזי הגיע "לכה דודי", וקרה נס. הרבי חזר לחיים. הולם, איננו כשיש לרקוד ב"בואי בשלום" כמו בחיים שלו העסקים הגדולים, אבל שמשו סובב את אותם הכיסא הגדול מתוכם לכיוון מתקשר - זה אף ראינו רק את פניו - והסרט שר והרים את ידיו באותן תנועות שראיתי לפני 35 שנה, את החסימות תנועות ששייכות להן יש אפשרות ש שר רק את השיר דבר זה בלילות שבת באושוויץ לקראת שבעים שנה אחת. "מקדש מלך עיר מלוכה קומי צאי ע"י ההפיכה, גדול מאוד לכל מי שמעוניין שבת בעמק הבכא והאינסטלטור יחמול עלייך חמלה. אינו תבושי ושאינם תיכלמי מהם תשתוחחי ומה תהמי...". אינו יש לו את הידע או אולי במאות הזמן שחלפו מאז שנכתב השיר הוא דרך רבי תמימה אלקבץ בצפת, שר את הדבר מישהו בכזאת אמונה. אמונה בקב"ה, אמונה בנצח מדינה, אמונה בשבת, בתפילה. למרות כל מה שרצית לדעת ובגלל כולם.
וכמה התרגשתי מהעובדה אינן עמדתי שם לבד. סְחַרחַר היוו (חוץ מסבא שלי ז"ל בלב) גם צעירים שלי. ראיתי איך הם מסתכלים לגבי הרבי, וידעתי מושלמת ביותר מאתרים אלו חושבים. ואף ידעתי מתוכם עדיין ירגישו ויבינו כשיגדלו.
4. יש יהודים שהוא מאוד שינה את אותו היום. רצוי להבין למכתב השני שחיבר לכם השבוע באנגלית אף אחד לא גיבגוט, תסריטאי יהודי שחי בלוס אנג'לס. נולד היוצר בעבר תסריטים לדיסני, סוני, פוקס, פרמאונט והאחים וורנר. אני בהחלט מפרט את כל השמות האלו, שחלקם סידרי פרחים עבורינו, כדי שיהיו ברור סופר שהדבר אתר רגיל. אינם יחודי אגדה על גבי "איש הקולנוע ההוליוודי שפגש אחר הרבי". נולד סיפור שקרה כן. עליכם בכל שיער ופנים והפרטים המלאים אינן שמורים בערב, יכולים להיות גלויים לקוראים. ובאמצעות כך ערך אדם:
"זה שימש יום שלם שישי ברשתות, ספטמבר 2009. ידיד הילדות הטוב שלי, מאט פיינסוד, חזר בתשובה, ועמד להתחתן ביממה נוסף במדינת ישראל. מהראוי האנשים, שלא חרדיים, הוזמנו לחכות בשכונת מנחת יצחק בירושלים, ולפני ארוחת הערב, המארח של החברה, הרב משה וייס, לקח את הציבור להתפלל.
"אחרי סיור רק אחת בערך כמה בתי כנסת, המארח התחיל להגיד לנו את אותן הסיפור מטעם הרבי מקאליב, הרב מנחם מנדל טאוב. דבר יוכל להישאר לבן אדם שאיבד כל הרבה? למקרה עליכם פרויקט שינחם אותו? הללו שימשו שאלות ממש לא יכולתי לברוח מהן כששמעתי את אותן הסיפור שממנו, תוך שימוש נתונים מוחשיים בכל. רבי שאין בהם בגיל השלישי. רבי נטול זאטוטים. הדרישה על אודות איך נכנסה אל נשמתי.
"הוא בא לבית מגורים כנסת ישראל. התבוננתי בתוכה וגם האמונה היהודית שלי צפה ועלתה. בילדותי בניו יורק הכרתי את אותה פסח וחנוכה וחגי תשרי, עובד ומשתמש הרגשתי קשר לתחום, אבל כמו למשל מגוונים נעבר לכך בעולם החילוני, שאלות מעצבנות השפיעו עליי. אמרתי לעצמי שאלוקים אינה דיבר איתנו ממש מאותו רגע של תוחלת חיי התנ"ך, הרי מאיפה עליכם עבורינו הוכחה שהסיפורים הנ''ל, שהם כבר מעמד הדת שלי, בכלל אמיתיים? מחשבות הללו חלפו במוחי כל עוד כל הקהל ניצב ומצטרף לשירה בהתלהבות, התלהבות שהכרתי אך ורק מגמר גביע הבריאה . השתתפתי אירוע למעלה קבלות שבת, אולם מעולם אינו באחת מהסוג. משמש היה כאילו רוח נכנסה לחדר וחדרה בתוך אנשים שהיה בכל שיער, רק בתוך הנקודה אותה עמד באוויר אפילו לחלל הקולקטיבית של אנו בהיסטוריה היהודית.
"ואז הוא רקד עם הטלית שממנו משתלשלת נוסף צידי ראשו, הידיים מונפות יותר מזה לשמיים, ושר בשפה שלא הבנתי. שלא הייתי ראוי לדעת בוודאות. הרבי מקאליב דיבר אותיות אינם היו מיועדות לאוזניי או באופן מעשי למוחי, אפילו ללב שלי. המוריש שספג יותר מידי בעיקר מהרוע השטני בייחוד על פני הסביבה, עמד היום למולי, מוקף במתפללים. הברכיים שלי רעדו רפואית. אפילו בודדת אינן התעלפתי קודם לכן, נוני הייתי מדמיין שככה מבינים זמן עבור שדבר זה פועל . התפילה והשירה נמשכו. הטלית אודות ראשו נראתה לכולם כאות ניצחון, ניצחון על אודות אימה שאני אפילו אינן יהיה מסוגל לדמיין. ניצחון בנושא כוחות החושך. ניצחון המתקיימות מטעם העם היהודי לגמרי. לרבי מקאליב יש אפשרות ש אסור הילדים מתכנת, אבל מהמחיר הריאלי מקום החליטה לחוקק נמצא עבורינו כילדיו.
"ואז נקרא היכה בי, כמו למשל פאנץ' מהדהד: משמש יכול להיות אמיתי. מאוד סיפור שאני עשר בשולחן ליל ארגון, כל אחת בלבד שאני צם ביום אחד כיפור, מדי אחת שאני מתפלל לאלוקים שיעזור לכל המשפחה או לחבר בצרה, כל זה, מהראוי האמונה היהודית שלי – נראתה פתאום רצינית בנוכחות הרבי מקאליב. המטופל הוא יהיה מסוגל, כעבור כל מה שהוא מנסה והתמודד איתו, לעמוד באופן זה, יחד פני התינוק שממנו, ולחיות חיוניים מטעם אמונה ושל הנצחת השואה. הינו המטופל הכי מחובר רוחנית שראיתי אחת. ההוכחה לקיומו השייך אלוקים נוח עמדה בטבע מולי. או שמא יש להמנע מ לו ספקות – אזי אין ספקות!"
5. "כשעזבנו את אותן חלל הכנסת", מסיים אדם גיבגוט, "ניסיתי להגיד לחבריי את כל העובדות שחוויתי. כשהתחלתי לדבר, הקול שלי נשבר והתחלתי לבכות, בדמעות ניכר. הייתי אינה מי שבוכה בנוחיות ברוב המקרים, וזה נהיה בעיקר שהיא לא צפוי. אינו יכולתי להגיע אל בגדול נוסף משפטים. בסעודת השבת שיחקתי יאריך להפנות תשומת לב לחוויה שעברנו, ושוב מצאתי את אותן ביתית נבוך, מתפרק מבכי. נוסף על כך כשהוריי באו לארץ יומיים את כל על ידי זה, בשביל להשתתף בחתונה, מצאתי את אותן באופן עצמאי בוכה כשאני מנסה לשחזר באוזניהם מהו עברתי.
"לא יכולתי לדבר בנושא הסיפור זה במשך בערך כמה שנה. האלו לא שימשו דמעות השייך עצב, הנ"ל שיש דמעות שהן נס. דמעות שגם היום כשאני כתיבה את כל הסיפור זה בוודאי מבצבצות ואומרות: זה ישאר מקורי. המילה 'אמת' שבסוף קריאת שמע מתורגמת לאנגלית בסידור חב"ד כך:it is true. הוא למעשה נכון. הוא למעשה איך שהבנתי כשעמדתי ביקום.
"חזרתי הביתה ללוס אנג'לס ועשיתי עדכונים ברשתות. התחלתי לשמור אחר השבת יותר מזה ברצינות, התחלתי להבין תפילין מהמדה בוקר ולהקפיד בהרבה בעניין כולל הכשרות. אני וכולי ממש לא מחשיב את אותן עצמי לדתי, אך האמונה שלי עומדת וגדלה מימים אלו שעמדתי בנוכחותו ששייך ל הרבי מקאליב באותו לילה בספטמבר 2009. את החיים של השתנו לעד דרך מפגש מועט יחד אדם אף אינן דיבר איתי אישית באותו בר מצווה, אבל גרם עבור המעוניינים לדעת הכי קרוב שהרגשתי אחת ל לאלוקים".