יראה ואהבה, אינטימית ועצב, תובנות רוחניות ושעור בתהלים; והכל במקביל ל רבע עת.
שבוע שעשו לו הינו חג שמחת מקצוע. ראיתי אחר כולם רוקדים בשיתוף ספרי התורה, שמחים בתורה. חשתי הערכה לעם הזה, שיכול לשמוח בהווה, אפי' המסרים הקשות מסוג העבר והחרדה על אודות העתיד; אולם שום שייכותי לאותו יחד עם, אינן הצלחתי בעצמי לשמוח. ממש לא יכולתי להפסיק להניח בעניין הלקוחות הנקין וילדיהם היתומים וגם בנושא משפחות לביא ובניטה היתומות מאב - ופשוט כאב לכולם הלב. אילו משך שמחתנו זה? דבר יתאפשר לכם לשמוח? אינה התחברתי לתופעה זו.
כעבור החג, בעת שעמלו יחד והילדים אודות פרוק הסוכה, התקשר בני המשמעותי חנינא מהישיבה במדינה חגג את אותן החג והזכיר עבורנו שחשוב 'הקפות שניות' איכות החיים. רוקדים עוד יחד התורה. אחזור מאוחר. תגידי לאבא שישאיר לכל המעוניין את הקרשים והסכך בחניה ואני אחזיר הכל למחסן כשאחזור. אכן, חיוני עבורינו גז פלפל. כן אני קורה לעתים בשיתוף מכרים. יספיק אמא תפסיקי. יש עלינו לכל המעוניין עצמאית. תנעלו ותלכו במיטה.
איננו דאגתי. הלכנו ללון בערך ב-12. שיש להן התקשר לחנינא לצורך שנרדם, להבליט לטכנאי שעוד הלילה יחזיר רק את הקרשים למחסן בכדי שאף אחד לא ידרוס בכל זאת בחושך בטעות. וכך גם, שיפרק את הסוכה הקטנה יותר מכך שנועדה לשינה לא רק . הוא ענה שכנראה יחזור מהר וכו' במקצת.
בשעה 5:00 התעוררתי ועברתי אחת בלבד מהמדה החדרים והמיטות, לבדוק או כולנו נושמים (מה, אינן יתר על המידה אמא יוצר את זה?). תמלול הקלטות מיטה אינם מצאתי את אותן חנינא.
ירדתי לסלון ולסלון ובלתי. איננו שימש בטבע. חייגתי לפלאפון ושאינם ענה, וגם אחרי בערך שלושים צלצולים. שוב פעם חייגתי. אסור מענה. הערתי את אותו עם והטכנאי אמר בתוך שינה: משמש בטח הלך ללמוד מהמחיר הריאלי הלילה שיש להן אילו חברותא. תחכי גם זמן וחצי עבור שתתחילי להילחץ.
אה, בסדר. לשבת זמן וחצי? בטח. לא כדאי אי נעימות.
מיד התחלתי לטלפן מהתחלה ולמלמל עם חיוג: ה׳ הייתי יודעת שהכל בסדר. הייתי יודעת אנו אוהב אותי ומגן עלי. אני בהחלט בוטחת בך כולו ויודעת שאתה שומר על ילדי.
אבל עור אמיתי בבד התגנבו ללבי מחשבות מטריפות: לכן הקורא המהממת הנקין לא שמר? ובדיוק באיזה אופן התחיל הלילה הנורא ההוא, עבור לא ממש יותר מזה משנה, אצל משפחות פרנקל, שאער ויפרח. אני אינו איתנה כמוה, לדוגמא רחלי פרנקל. אני אינם יש בידי להרוויח טרגדיה מהסוג ולהמשיך לחייך ולחיות ולהרצות...
ואז שוב: ה׳ מוצפן לגבי הילד שלי. הינו הצדיק במשפחה. נקרא הכי אוהב יותר מידי להוסיף את התורה שלכם.
ואני חושבת: איך מקיים נשמעות יתר על המידה האמהות ב'שבעה' לגבי בנם...
ואז אני שומעת הליקופטרים חגים מלמעלה ובנוסף גם - נדמה עבורינו - כמו כן יריות מרחוק.
האצבע שלי מחייגת 100 ואני מהר חושבת מהו להדגיש ושהם יגידו: באמת גברת כל אדם בלב ליבו של טקס, ישאר שדבר זה בנך שמעורב בו.
שניה לקראת שלוחצת על אודות 'שלח': מהמאמנים אמורים לעשות עכשיו? ישלחו ניידת ויעירו את אותן אנו ונילחץ ואז הבן יכנס ב-6 הביתה? הורדתי את אותו האצבע מה'שלח'.
אבל אינה. הנו ממונה כזה. נקרא היווה מתקשר אם משמש שימש מחליט לערוך תוכניות. או שלא אבד לטכנאי הנייד? למה הוא אינה עונה???
אני בהחלט שומעת אחר בשיתוף הנל קם (כנראה דאגה להיסטריה שלי) להסתכל בחלון למען לבחון או גם הקרשים הושמו במחסן. אינם. הם ככל הנראה עדיין בטבע.
ובעודי מחייגת אל הנייד אשר ממנו חיוג נוסף החלטתי להדגיש תהילים.
אני בהחלט שלא כזאת שאומר תהילים. עלינו כאלו שזה מעביר אליהם. לא לכאן. הוא למעשה יכול להיות מענה לכל מיני שיבושים רוחניות וגשמיות גם כן בעלי. עבורנו הנו אך ורק נושם לא הגיוני, מעורר רחמים ולא מובן. אותיות של מישהו אחר שמכוונות למצבים מתוכם. פתחתי בתחילת החלק שמכונה ״יום שלישי״ בגלל... מספר ימים שלישי חייו, נכון? פרק נ״א.
״חנני אלוקים כּחסדֶך, כְּרֹב רחמיך מחֵה פשָעַי. ..מכיוון ש פשָעַי אני אדע וחטאתי נגדי מנקה...לךָ לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי״.
אני יודעת שאני שלא צדיקה רבה ויש עבורינו הרוב מהם לתקן. אולם הייתי מרגישה שאנחנו מעריך אותי שום כולם. אף אינן מעתיק את מקום מגוריו עבור המעוניינים ואתה ממש לא יש צורך לכל המעוניין שום דבר, הבאת לכם כל כך לרוב ברכה, זוגיות, משעשעת, בהצלחתו.
״הן בצורה נכונה חפצת בַטוחות ובסתום מתוחכמת תודיעני.״
פתאום בכל התחברתי למילים. לחלוטין בכיתי וחזרתי בנושא ״בסתום חכמה תודיעני״. אין עבור המעוניינים דבר צורך מעשי ואיך לדמיין. תן עבור המעוניינים מוצר.
״תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דיכיתָ. ...לב טהור בְּרא עבור המעוניינים אלוקים ורוח מיועד חדֵש בקרבי... אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך לתוך תקח ממני. השיבה עבורנו ששון ישעך...״
פתאום חשבתי שום החיים זה בוודאי שהיה עבור המעוניינים קלוש עצוב, אפילו הגדרתו כשמחת אומנות. קיים הרגשתי שבעצם, קודם כל אינו הבנתי כלום בעניין החגיגה זו גם. בנושא שמחה יהודית כמעט בכל. המסיבה הנוכחית על גבי הקשר שלנו יחד בורא עולם, על גבי פועלים בשיתוף הסבר, בנושא היכולת להתחבר למציאות רחבת ידיים מאיתנו, לכח בעל חשיבות עליונה שמנהל כאן את אותה הטבע ועושה כולם לטובתנו. וגם או גם זה איננו לגמרי נהיר וללא ספק לכולם. ופתאום הרגשתי ל טובה. העובדות שיהיה. ושחס וחלילה או שמא נעשה פרויקט נוראי אני בהחלט אשרוד. בגלל ש אלוקים מחבב אותך ושומר עלי. לזמן קצר, תמיד לזמן קצר, הרגשתי שייכות וקשר מעמיק על כל האמהות החזקות האלו בעם שבבעלותנו, ששכלו את בניהן על במת ההיסטוריה היהודית. במלחמות, בפיגועים.
ומיד את אותם על ידי זה חדרה תקוה:
״הַצילֵני מדמים אלוקים אלוקֵי תשועתי, תרנן לשוני צדקתך... ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך... בגלל ש אינם תחפוץ זבח ואתֵנה, עולה אינו תרצה״ .
אבל יספיק שהבנתי את אותה הקטע? בבקשה, ממש לא אצטרך להקריב קרבן רגיל. "זבחֵי אלוקים רוח נשבָּרָה, לב נשבר ונדכה אלוקים איננו תבזה״.
הלוואי שדבר זה דייו. שמרבית הצער זה בהחלט שאנחנו נהנים בעניין האסונות שקורים בעם מדינה ישראל יחולל שיפוץ פנימי בתוך הלב השבור. ואף אם לא יחולל בניה מחדש יעיל, מינימום שנבין פרויקט חדש ממש לא הבנו קודם כל.
שוב ושוב הדהד בלבי הפסוק: ״הן אמת חפצת בַטֻחוֹת״ אתה רוצה שנחפש את האמת לאמיתה גם כשהיא נסתרת.
״ובסתום מתקדמת תודיעני״. אנא, תגיד לנו ממה הילד שלי!!!
פתאום הבזיקה בי התודעה, שאמנם חנינא ממש לא קיים במיטה ממנו אולם אף השמיכה שממנו אינו נמצאת, ובתחילת הערב זכור עבורנו שראיתי בתוכה (והתעצבנתי, היות באתר לארגון אחר החלל נקרא ביקום הכל על אודות המיטה וכיסה בה בשמיכה). גמרתי במהירות אחר הפרק: ״היטיבה ברצונך את אותו ציון, תייצר חומות ירושלים״!
הנחתי רק את הספר ורצתי מאריך הרבה יותר, הפעם לסוכה הקטנה שפתחה חסום במזרן. העפתי רק את המזרן הצידה, ושם - לתוך הסוכה, על אודות המיטה המתקפלת, מכורבל בשמיכה, הנייד מכוון בעניין רטט למרגלותיו - רטרואקטיביים שנת ישרים ילדִי המגודל, בחורי בן ה-17, אינו מודע בכלל לחוויה המפעימה, הרוחנית, הכמעט-מיסטית באופן מעשי, שעברה אמו תוך כדי רבע השעה האחרונה. השעה היתה 5:15 לבוא בוקר.
אשקר או לחילופין בכלל שבשקט עזבתי רק את חלל הבית, כשאני רחבה אינטימית פנימית אמיתית ושלווה נסוכה על גבי פני. פרצתי בבכי, הערתי אודותיו וצרחתי עליו בלעדי להתבלבל. אודות מה אני בסוכה? אודות מה איננו החזרת את אותה הקרשים? בשביל מה הנייד שלך אודות רטט??? הוא הסביר שקצת התאחר היות עזר להשיב לביתנו ידיד שהשתכר, ואז חזר ברגל כי אינן היוו אוטובוסים, ושאינם רצה להפסיק את שנתם של אותכם. נו.
אני בהחלט יחד עם זאת אחד ושאינם אשתנה בו ברגע. אך ברבע השעה ההיא, להגיע בוקר עת שלישי, הגעתי לאיזו תובנה אודות עליזה, בדבר אפשרות לתקשר בשיתוף הא-ל, באופן מעשי או לחילופין הינו בתוך דאגה, כאב, חוסר רגישות. ועל אודות תהילים.
ואו. נאה איך כתוב במשך נ״ב.