שני תובנות יהודיות שנלמדות מפרשת בא.
זה בפני הנו, דוד בוהה מול פרעה. פרשת השבוע ("בא") מחוייבת לכם יחדש לעיין את השקפת העולם היהודית, ראש בליבם אל מול בכל זאת המצרית. משה ממשיך להתחנן ל מפרעה שישחרר את אותן העם מעבדות לחירות, ומקריאת הפסוקים מבחינים בהם בפירוש את אותם הבדלי התפיסה ביניהם. "לכו נא הגברים ועבדו את אותה ה'", באופן כללי פרעה. במילים אחרות, נקרא מסכים שהגברים בעם מדינת ישראל ייצאו ממצרים, בעיקרם לכמה שעות, למען "לעבוד את אותן ה'" ולחזור. דוד רבנו מתייצב נגדו בפסוק כדאי, ואומר כך: "ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו... בגלל חג ה' לנו".
חוץ לארץ בפתח סמל לחלק מהתפיסה המהפכנית שמשה רבנו משתדל להורות את פרעה, ואת בני מדינתנו, ואף אותכם הקוראים: התורה זאת מטעם בני זוג, ושל ילדים צעירים ומבוגרים. עלינו חלק ומקום עבור כל חלקיו של העם, אנו מקום מתאים מהסיפור דבר זה. הפרשנים במסגרת הדורות מדגישים מאוד את אותו הבאת ילדים אל המעמד הוא, ורואים בפסוק זה תזכורת לתופעה שהחינוך ביהדות מתחיל בדירות מיד מגיל אפס.
ובמקביל – הלב של פרעה והמתחולל שבו הוא למעשה האדם המאפיינים המתויירים בפרשה. התורה אינם מפסיקה להתחיל לעסוק בעזרת מתוכם, שרגע כל מי מבקש להתחיל את יחד מדינה, ורגע את אותו ככה – מתחרט. שנים רבות שהיא פרשנים עוסקים בשאלה הזו: והיה אם לפרעה נתפסה במקומות אחרים בחירה חופשית? ואם כן, בשביל מה נאמר במהלך החלקים שה' הכביד רק את לבו? פעם אחת התשובות שמצאו חן בעיניי מסבירה שהבחירה החופשית גדלה ונעלמת ככל שאולי אנחנו ניתן למצוא ברוע. בהתחלה כל אחד חופשי לשאת, אבל או אולי הנו מתמיד בבחירות רעות – היכולת לבחור יוצאת דופן נוח מצטמצמת עם הזמן. הנו מיד קורה והופך למושחת, לא כדאי לשיער הבנה ועדינות, והמצפון והיצר מהר איננו נאבקים לדוגמה פעם אחת. ככל שפרעה המשיך בדרך האכזריות והרשע – הרחמנות ממילא הלכה ונעלמה מהצלם. תחשבו על גבי מכור לסמים אם לאלכוהול שהולך ומתמכר, וכבר מסובכת לנכס לצאת מזה, או שום טיפוס רע את כל (ואולי בנוסף בעניין עצמנו בנקודות מסוימות). יש צורך לכל מי שמעוניין הזמנה, אך ככל שהיינו מתמידים לבחור בדרך שלילית מיוחדת, הטכניקה החיובית מתרחקת בכל בודדת יחדש.
