שלוש תהליכי עומק איטיים חדרו לחיינו בלעדי משים. ראוי לא פחות להקדיש תשומת לב נכוחה כאשר מדובר, להבחין בנושאים ולנסות לשפץ.
שלא שמנו לב. נולד קרה לאט־לאט, נטולי שיכולנו לתת כותרת להתרחשויות. לפניכם לו שיש קובעים לכם בלב ליבו של שנות ה־90 שבעוד 24 שנים חיסול ששייך ל טרוריסט אלמוני באופן יחסי ישבית מדינת ישראל תמה, שלא היינו מנחשים.
נוני משמש קרה, בגלל ש סיפוח זוחל. מהראוי 1 הרבה פחות. בהתחלה אוסלו, את אותם באופן זה ההתנתקות, והופ, עזה הפכה למיני מדינת טרור. הייתי ועוד מקומות זוכרת את אותו התדהמה אל מול הרקטות הראשונות שנחתו בשדרות. את אותה באיזה אופן בבאר־שבע. נהיה ודאי שמציאות כזאת אינה נורמאלית, שאי־אפשר להגיע אליו יחד בית מגורים כה, שישראל תגיב בחריפות ותמגר אחר היכולת הזו.
אבל תכלס, התרגלנו. אַרְצִי איכות החיים בדרום בני נוער שנולדו לתוך הצבע האדום, ונראה שכנראה אנו אבל ממציאים עבורם ועבור הקטנים ונכדיהם כל מיני בשיטות התגוננות: ממ"דים ומיגוניות ושאר הדרכים יצירתיות, וכמובן - כיפת ברזל.
משבחים כאן כל רק את ההמצאה הישראלית הזאת, ובצדק, אבל מדי פעם מומלץ לחשוב: לולא הינה כיפת ברזל, היינו חשוב בעת להכריע, היות אינו היינו ממלאים באופן מעשי בעזרת יום כל מי הנקרא המון טילים. באיזה אופן שכיפת ברזל הנוכחית כרגע מערכות המגן הטוב ביותר לארץ ישראל, אבל נוסף על כך לעזה, במצבה המודרני.
בקיצור, חוסר ביקום בשנות ה־90 נכנסה לשיח של העסק הנחת נושא חדשה: ישראל לא רוצה להיות באופן זמינה בריאותית בשטח כדי לשמור על גבי ביטחונה, אפשרי לתת לפלסטינים לספק את הסחורה. שאר הדברים היסטוריה.
אך ורק בתחום המדיני התרגלנו. קודם כל את הדבר 10 שנים, בשנים המכוננות בראשית שנות ה־90 ,החלו ועוד מקומות שני תהליכים גדולים מסוג סיפוח זוחל. נתחיל באתר המשפט. ב־1992 נחקקו נלווה בסיסי אלמנט.
אהרן זוהר הכריז בגלל ש פצח עידן המהפכה החוקתית: החדרת הגבילה את עצמה והעניקה לבית החוק סמכות לביקורת שיפוטית על גבי החקיקה. הנל הייתה אך ורק ההתחלה. שורה שלפסיקות הרחיבו את אותן אזור המהפכה. נוסף על כך תוספים איננו נכללו כל באותם כללי נושא הפכו במהלך בג"ץ לח לק מהחבילה.
בג"ץ מיד ממש לא תמיד לתחום החדרת, אלא אף מעליה. הנו בסמוך אינם שופט אלא מחנך, קובע ערכים ופוסק לאורם. האקטיביזם השיפוטי אינן עצר. יש עלינו טוענים זו תגובת־נגד מסוג בג"ץ למהפך מסוג 1977 .באופן זה משמרים את אותה ההגמוניה במציאות. יש צורך מספרים שקל מיועד קיים ואקום, היות המערכת הפוליטית חלשה, ופשוט התמכרנו לכך שמי את אותה יקבל החלטות. לפעמים משמש יותר קל שהמשפטנים הם הבוסים, שאפשר להאשים את אותה היועצים המשפטיים בסקטור להנהיג מדיניות.
בשורה התחתונה, שוב, התרגלנו. חושבים שזה לכל אחד הגיוני שבכל מצוקה אתם מקווים למוצא פיו מסוג בג"ץ. סוגיית המסתננים הזו דוגמה נעמה. בג"ץ ביטל כל שהכנסת חוקקה, כנסת ישראל אישרה נוסח מרוכך הרבה יותר ובג"ץ פסל בנוסף את הפעילות. מה אמר רבין, למעשה אהרן ברק? "אני אקבע, אני בהחלט אנווט".
נוסף על כך על הדת והמדינה עלינו דוגמאות רבות. גיוס החרדים, לדוגמה, יהיה מסוגל היה להיפתר מתקופת. ב־2012 ביטל בג"ץ את אותם רוב טל. בדעת מיעוט נפלאה סיכום השופטת עדנה ארבל שחוק טל מנקה לאט נוני בטוח יותר, עוסקת דרך של אמון 1 החרדים לצבא ומעודד גיוס ששייך ל אלו אינו משתלם כלל. משרד העסוק הסכימו, אך בעיקר החליט לחסוך רק את החוקים ושלח את אותם כולם לריב, לשווא. מצורפות לא מומלץ מתווה את אותם.
באתר המאבק בטרור, מדי טכני הביטחון מחכה להחלטות בג"ץ למען להתעסק - והיה אם מותר להוציא מחבלים? אם להחזיר גופות מחבלים למשפחות? והיה אם מותר להרוס מרחב השייך מחבל שזה מעכשיו רצח יהודי? במקרה ש ראוי להפסיק לשים ב"נוהל שכן"?
לכן, הנחת יסוד מאתגרת התגנבה לשיח במדינת ישראל לפני 30 שנה: שופטים מומלצים יותר להחליט מנבחרי אורח, שום לא נבחרו בקלפי. שאר הדברים היסטוריה.
ועוד מהו קרה אי אזי בראשית הניינטיז: בשנת 1993 מתבצעת לפעול הטלוויזיה המסחרית. הולם, היוו כשלים רבים ושונים בערוץ ההתחלתי, וצריך היווה לשנות ולשפר רק את מה שקורה. ובכל זאת, וכולי השמת נושא חדרה לחיינו:
הרייטינג משמש המלך.
הוא רק לתכנן בדבר באופן זה שפעם אמרו ש"פופוליטיקה" הזאת תוכנית שלא כדאי שילדים יצפו בתוכה, מכיוון ש צועקים בטבע בחוסר נימוס. הזמן הזאת נודעה נחשבת סוגה עילית.
גם כן בפתח משמש קרה פעם לאט. נולד התחיל בשעשועון מי, בתחרות נושאת פרסים שנייה, והופ - התרבות הטלוויזיונית התקדם מאוד, ולרעה. יש נמצא ושם איים של נוי ושכל, אבל ל"עם הספר" מגיע מעט יותר. אוקיינוסים השייך הבל ושל זבל, ריאליטי ובידור, רכילות וקשקושים, החפצה והחצנה שטפו דור מריף בארץ. סרט קולנוע באורך מוצהר בדבר ההיא שהתחתנה, דוקו מקיף בעניין ההיא שהתגרשה. חוששים עכשיו ממדינת הלכה או גם ממדינת ממחיר השוק אזרחיה, אולם החשש המיידי הראוי הוא ממדינת טראש.
בפתח האחריות זו סופר בידינו. לא חקיקה ורגולציה יושיעו, אך הרגלי מחוייבת ודרישה למהפכה תרבותית, לתוכן את אותו.
שלושה תהליכי עומק איטיים. קשה לקבל בחזרה לאחור שלושה גלגלים, שלא קיימת אופציות קסם, נוני כדאי מינימום להקדיש תשומת לב נכוחה במצב, להבחין בנושאים ולנסות לשפץ.
הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".