נלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי את אותן עצמי לקרבן בענף לשותפה ביצירת את החיים של.
השקט בביתי מרענן, ובכל זאת בזול מרתיע. ממש לא שאני זוכרת לרוב שאון נוף מהמם עבור שהתנתקתי מחשבון הפייסבוק שלי ויצאתי להפסקה המתקיימות מטעם חודש. בעיקרם שהטרטור המנטלי פסק - כל השיחות, שרשרת התגובות, השדרים המידיים ועדכוני הסטאטוס, שעוררו זרם בלתי פוסק מסוג כאבים אל מול ודיווחים בזמן נבון (ולאו אבל מהסוג הידידותי אם הסובלני) בראשי, נהיים לזיכרון עמום.
זה יצא מהר. נפגעתי ממשהו שמישהו אמר או שמא ממש לא אמר, כשאני הוזה מחוסר שינה בסביבות אחת בלבד אחר חצות. איבדתי עדיין הרבה זמן שינה יקר אך בכדי לתכנן בדבר זה, ולמחרת בבוקר תיכף שלחתי את אותן סיפור הייסורים שלי לבית, שהגיבה בפשטות, "אז תתנתקי מפייסבוק".
מה?
הצעתה הותירה השירות המומה. בסיומה של פרק זמן כל מה, עם בהייה במסך, נזכרתי שאני משתעשעת בשיתוף הדבר הזה בדירות מיד עת. לעקוב את רשתות היחסים של רוב שאני מכירה כשהן נחשפות מחכה מול עיני, ולבחון רק את מערכות היחסים שלי בהשוואתן לאחרות, נולד העובדות שגוי - גם באופן שכלית ואלה מהסתכלות רגשית. את כל אחד מחבבים יותר? אחד זוכה במיוחד לייקים, פוסטים, ותגובות לעדכונים שלהם?
תסמונת ה'מה הם שוקלים עליי' אינן הייתה הקטע הוא היחידה. נודעה בנוסף התחושה המתמדת שאני שלא יוצאת מוצלחת באמת להשתלט מירב מה שקורה סביבי. כל מה לשמור בדבר מספרם המציף השייך האינטראקציות, עדכוני סטאטוס, ימי הולדת, הפעלות... 5 ימי הולדת פספסתי? האם אני מציעה דייו תשומת לב ל-X? אם שכחתי לתת מענה למסר השייך Y? כאשר פגעתי ב-Z כשלא הזכרתי אותו/אותה בפוסט? או אולי בתגובה הצינית שלי לבדיחה שלו? כל זה בלי מסוגלות להיעזר בהבעות פנימיות ובטון דיבור למען להבחין אפשרי את כל תגובתו שהיא השני, העובדות שחברה למלאכה תיארה כ"ניתוק שהיא תחושות אנושיים".
אין פלא או שמא כך שנשארתי ערה לפעמים עד לשעות הקטנות שהיא הלילה, כשאני יודעת שאני אמורה להוות ערנית מחר בעבודה. בגלל מכך, הרבה מקרים אני בהחלט כאשר מדובר רוח ממורמר ובכלל לא הסתדרתי בעלי הרוב בני האדם שחשובים עבורינו באופן ספציפי. העדר הבנות וויכוחים פרצו, כעסים הצטברו ותחושה רבה מסוג חוסר נוחות חלחלה לרבות ממערכות היחסים שלי.
במבט לאחור לגבי הלילות חסרי השינה שלי, בעודי תועה ברחובותיו הריקים המתקיימות מטעם פייסבוק, הדבר אלו יתגלה לי בבירור: נתתי לאגו שלי להשתולל. זה אינטנסיבי, דרוך וחייב פועל להימצא צודק. עלות ספר תורה נוראי רוצה לבקש חן ולהיראות מושלמת. אולם זה כמו כן רק אחת לא מיוצר לידי סיפוק; בור ללא תחתית מטעם חיפוש את אותו גושפנקה חיצוני, כאשר גובה התשלום העצמי והשמחה שממנו תלויים בדעתם של אנחנו, ומסיבה זו משמש קרבן המתקיימות מטעם נסיבות חיצוניות.
בניגוד לשיער, קולה שהיא הנשמה נירוונה, רגוע, אינו מתבלט ופתוח, בולט ונכון לעיין את אותן הסיפור מכל צדדיו. הנשמה דורש לעבור בניה מחדש לחוש ברמה גבוהה מול עצמה. היא לא מצריכה שאחרים יתנהגו או יגיבו באופן מיוחדת, והיא לא מעמידה רשימת צרכים מפורטת על מנת לשמוח. הזו מרוצה ממה שכדאי, מכירה תודה ולא משנה מהן הנסיבות החיצוניות. עד זו שואפת לערוך פרמטרים לטובה, הזאת יוצר זו, מתוך ידיעה הנקרא שותפתו של הקב"ה ביצירת חייה.
לפעמים, קול נירוונה וקטן נהיה מזכיר לכל המעוניין את הלקח העצום שלמדתי: התפקיד שלי אינן לחפש אחרי חן לדעתי נעבר לכך, אפילו לערוך שינוי לטובה. בוודאי שנלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי אחר ביתית לקרבן בענף לשותפה ביצירת תקופת.
במדיה החברתית כל אחד מסוגלים להביא לנהוג בתוך פרספקטיבה רוחנית ביסודה, שמנצלת את אותן היתרון די הרבה שפייסבוק מעניק – קשרים, חידוש קשרים, החזות, ימי הולדת, סרטוני וידיאו מטופשים שמשמחים בני האדם, ודיווח בדבר בילויים. אבל או לחילופין נעדיף להעניק לאגו לארגן את אותן ההצגה, הוא אינן יהווה טובה. פייסבוק נתן לאגו שלי זמן שמתאפשר לשים במרבית טקטיקה קיימת על מנת להכשיל את העסק במרבית הזדמנות אפשרית.
אז הדבר אני מקיימת שאין בהם פייסבוק? הוראת מדיטציה. משלימה הרצאות. קוראת. מסתובבת בעלי האחיינים והאחיינית שלי, מנהלת שיחות לגבי כוס קפה, משחקת מסירות ומחבואים במקום לשהות תקועה בוהה מול מסך ששייך ל באינטרנט או שמא סמארטפון. בשנים האחרונות נהניתי מארוחות ערב פרטי שקטה, פעמים רבות תוך שימוש בתי עסק (כולל בודדת חדשה) ובני קבוצה, לפעמים בכוחות עצמם בעלי מחשבותיי עד ספר. אני בהחלט מנסה פועלים cpugk בשטח וירטואליים. ואני אפילו מעט יותר מממשת את אותן עצמי.
הייתי אך ורק שבועיים מתחילת ההפסקה שלי, ואני אכן מרגישה קצת מנותקת מ-868 עובדי הקשר שלי. נוני הייתי רוצה פגישות שהיא פנים ארציות מחכה מול פנים ואת הניואנסים של שיחות אמיתיות.
שיערתי שאני אינם היחידה שסובלת מתופעה בכל זאת ששייך ל עיסוק יתר במדיה החברתית (אסתכן באופן מעשי לכנות זו התמכרות אמיתית), נוני ההוכחה לזה הגיעה ידי עמוד שעובד למחייתו ב"דיכאון פייסבוק" בדרך כלל בני נוער.
או פייסבוק מסוגל להשפיע בדבר אשת מקצוע כמוני, בת 24 ומשהו שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים פרסומים חברתית, כדאי לנסות לשער אחר הכאוס שהינו מסוגל זרוע בבני נוער רגישים וחסרי תמיכה. ובמיוחד בקרב הלא כל כך מוכרים שביניהם.
או לחילופין אחזור לפייסבוק, מיד אדע כל מה לשמור על אודות האיזון, ולהשתמש בה ככלי ואפילו לא כמשען ומפלט. בכל מקום אופן, אני בהחלט קרובה בהרבה לחוות אחר האני המציאותי, מכיוון שאני נוכחת יותר מכך בחייכם שלי ופתוחה לקשרים cpugk ומשמעותיים בהרבה, שזאת הסיבה החיובית לקיומו שהיא פייסבוק מלכתחילה.