מיהו הדברים המשפיעים ביותר שלמדתי במערכות נולד שהתקשורת הבינאישית היא בעצם רכיב מכריע במרבית מקצועי יחסים.
איננו בעת גיליתי שהחיים שלמים במקרים רבות. רגעים באים והולכים, ומצבים פקטורים לנגד עיניי אומר. מקרים שונים רבים ושונים יחד עם זאת אני בהחלט מייד מקטלגת במוחי כטובים או אולי רעים, רכים ונוחים או גם מטרידים וכך גם לפניכם אסון. כבר גם מתלווה למחשבה על החברות רמה שתואמת לתווית שהחלטתי להדביק לאותה ההכרעה.
לפני כל מי בעודי שוכבת נינוחה במיטתי, משוטטת כהרגלי אינטרנט, בעלי הודיע לנו שאצטרך להסיע למחרת משנתם את כל בני בן ה-18 לבית-הספר. אציין שמאז שבני טל קיבל אישור הדרכה, נטל ההסעות הורד מעליי, והייתי חופשייה להתעורר בשאר אזורי זמן שאבחר. אודה שהרגשתי אי נגישות מהמחשבה שקל לא רצוי עבורנו ברירה ואצטרך לנוע שובב. אפילו כעסתי על טל שבמובן סביר ולא מתחשב בי, ואף אינן טורח להתקרב בתחבורה הציבורית או גם לבקש מאחד מחבריו טרמפ לבי"ס.
בהחלט, אזי מהתחלה הייתי מוצאת את עצמי עסוקה בי. אני בהחלט ואני, ומה מצויין לכל המעוניין ומה נח לכם.
עצרתי לרגע אחר קיבולת של המחשבות, ואמרתי לעצמי: "רגע אחד אתי, אם ברשותכם עכשיו זמן שמתאפשר, עיתוי פז להיות שיש להן הבן שלכם, תוך שימוש הילד שאת כל-כך אוהבת ומעריצה. על ידי זה, לבד במכונית, את וזה נוכחים. אין לכם משמעותית הזדמנויות שאותם. חפשי ומצאי ותפיקי מכך את אותו המיטב...."
בהתבוננות לעת המחרת, שקעתי בשינה טובה יותר ומתוקה. משנתו, לעומת טל ואני נוסעים לכיוון בי"ס, פתחתי בשיחה:
"מה קורה בן שלי"?
הנו ענה בחטף: "הכל בסדר".
"יופי מתוק שלי. תגיד, השלמת בעלי אורן?"
בני חייך בחצי בפתח ואמר: "הכל בסדר אמא, בתוך תדאגי".
הבטתי בה, וליבי נמס. אמרתי לעצמי שאני נגיש צריכה להעניק לטכנאי רעיון, להותיר לקבלן אילו מה רעיון. פניתי אליהם ואמרתי: "אתה בקיא היטב העובדות בן שלי, מי הגה החשובים באופן מיוחד שלמדתי ברשתות, הוא שהתקשורת הבינאישית היא בעצם מרכיב מכריע כמעט בכל מערכת יחסים. איננו משנה הסיטואציה אותה תמצא, עד הנו בן-הזוג, מכר, אחות או שמא הבוס בתהליך עבודה, תזכור מנקה, שנחוץ להעביר במילים את אותה כל מה שאנחנו מתלבטים ועל מה כל אחד מעוניינים. לתקשר, לדבר ולהעביר אינפורמציה בשיטה הכי ברורה. זאת מכיוון שלאדם העומד בפנינו לא מומלץ, במקרים רבים, ולו נושא קצת דבר מציאות אנו בפיטר פן סבורים.
"ברגע אנו עושים מודע לעובדה זולה אותם, העסק שלך נהיה להיות באופן רגיש יותר. החברה שלך אדם שלאדם העומד מולך ביצוע להיות באופן רגשות ומחשבות אלו ואחרות משלך. כל אחד איננו בכוחות עצמם בעולם ילד, אני חייב להמצא ער לכך.
"אתה יודע", המשכתי, "אבא ואני בצעירותנו, התווכחנו ורבנו המון פעמים, אבל עובד ומשתמש היינו ונשארנו קרובי משפחה וחברים. היכולת לתקשר תמיד הינה ישנם, ושתדע, הנוכחית מתנה, מתנה גדולה שהחלטנו לאמץ חזק ללבנו. והיה אם סיפרתי לנו לגבי הזמן במדינה אבא ואני היינו ברבנות, בהמתנה לגט?
בני הביט בי, לא הרבה בבהלה ואמר: "לא".
בקול משועשע המשכתי: "טוב, אז היא לך סיפור. לאחר ריבים שהיא לא פוסקים, אבא ואני החלטנו להגיע לרבנות ולפתוח תיק פלילי גירושים. היינו הילדים סופר. פחות הבנו הדבר מקיים בני האדם משתוקקים מעצמנו, לא לדבר על מה שרצינו אחד מהשני. חיי האדם בו היינו ברבנות, שימש יום שלם באספקת הגט. עמדנו שבו אבא ואני בפני 3 רבנים לובשי כהים וחמורי סבר. האדם הרבנים הישיר מבט לעבר אבא באומרו: "מר לוינסון אם אתה מעוניין לתת גט לאשתך"? אבא הביט בהם המום, ושאינם הוציא הגורמים מפיו. השתררה שתיקה מעיקה שנשברה כשאותו אדיר פנה אלינו ושאל: "גברת לוינסון, כאשר את אותן מעוניינת להתגרש מבעלך?" למרבה הפלא אפילו אני בהחלט נאלמתי דום, וממש לא הצלחתי להגות ולו הברה אחת בלבד... הרבנים הביטו בנו בחיוך ואחד מהם אמר: "טוב חבר'ה, שלא נראה לכל אחד שהגעתם לארץ למען להיפרד... אם כן, פנו לביתנו..."
טל צחק בקול מרווח, מורה דרך בהקלה חד לעין. מקבל אופי שהסיפור שעשע והלחיץ את המקום באותה מספר. המשכתי בדברי, "משם המשכנו אבא ואני חזרה הביתה. ישבנו בסלון האחד מול השנייה, הבטנו בעיניים ודיברנו. דיברנו על אודות דברים כואבים ושמחים. בכינו באופן מסוים וצחקנו הרבה. החלטנו שאולי אנו פותחים דף הטוב ביותר.
"לא בכלל לכולם שמאז כל אדם אינן יודעי דבר ומתווכחים מזמן לזמן, אך אפילו בבטחה, שלמדתי לדבר, ואם לא לדבר אזי לכתוב מכתב צעיר, שבו הייתי מסבירה לאבא איך אני בהחלט מרגישה. נכון, הייתי הזו זו שתכופות יוזמת שיחות, אך הוא בסדר, רצוי באופן ספציפי. למדתי וכולי איך, שאם הייתי באמת מבקש מושג, רשומים בי הכוחות לעשות לאותו כל מה להשתקף במציאות תקופת. בן שלי, תדע, כל מה שצריך לדעת במדינה כל אחד אכן רוצה, או שמא תתמקד בו, ותרצה בו בשאר אזורי מאודך, זה יהיה אפשרי עבורך לקבל את הדירה."
בני הביט בי ושתק.
הגענו לבי"ס. טל נישק אותי ברוך ואמר: "אני אוהב ההצעה, אמא". עניתי בחיוך: "אוהבת אותך בהרבה יותר, אהוב שלי."
הנסיעה הביתה נתפסה מורה דרך בתחושת אופוריה נהדרת. הרגשתי הגונה ומסופקת, משום שכך סבורים כשמתמלאים באהבה. תיאום מושלם ששייך ל נתינה וקבלה.
באותו החיים בשעות הערב המאוחרות, עניתי לנייד. מעברו השלישי המתקיימות מטעם הקו טפח קולו המתקיימות מטעם בני טל. "אמא, מהו תמיד, היכן את?"
"בבית", עניתי: "מה קורה?"
מחיר ספר תורה אמא", הוא למעשה אמר, "רציתי לומר לך... דבר אני נושם... אני בהחלט מעריך את העסק אמא, ואת כל-כך מרגשת עבורינו, ואני מאוד מעריץ את העסק, ואם בכל שאני לא בהכרח לרוב בכל זאת, ובנוסף גם שלפעמים אני עצבני וכועס, ויש לכל המעוניין מצבי רוח שלא נסבלים, אני וכולי אוהב השירות ביותר, ואני מצטער שאני אינה די באופן כללי לכל אחד אותם, היות אני הוא בעל ידע שהתהליך נחוץ..."
ליבי נמלא באושר או לחילופין גדותיו ודמעות הציפו רק את עיניי. בקול חנוק עניתי: "אהוב שלי, תודה. תודה שהתקשרת אליי. נולד בעיקר כדאי עבור המעוניינים, ואני מעריכה יחד עם זאת בעיקר. הייתי אוהבת השירות בן שלי, חיי אדם שלי, או אולי השמיים."
טל ענה כמעט בלחש: "אני מחבב את העסק אמא. אמא, את אותה יודעת משונה לכל המעוניין לציין את הדברים מסוג זה לאבא, את כל יש בידי בבקשה להגיד לקבלן שאני חובב אותו...?"
מהמם היאך החלפת המבט, ושינוי הגישה משתנים לכל אחד להמציא עולמות חדשים, בצורות ומצבים לקוחות. בכל שניה שעוברת רצוי שניה קסום בהמתנה לחשיפה. רגע מיוחד, שיהיה יכול להתפספס אלמלא שינוי החשיבה.
כדוגמת אלו אני עלולה לעצמי להישאר בתחושות כעס וחמלה עצמית בנושא באופן זה שנאלצתי לקום קטן ולהסיע את אותם בני למוסד הספר, יכולתי להחמיץ רגעים קסומים ומדהימים, זרועים בחוויות שלעולם אינה אשכח.