מפת כבישים למבוך חיי האדם עשויה לסייע לעסק לצאת לחירות.
אודות מה התכוונו חכמינו ז"ל בקובעם - "אין לכולם בן חורין כי אם אדם שעובד למחייתו בתורה"?
הוא רק הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, בארצות המערב המתקדמות, יש עלינו לעסק צורות לדוגמה ממש לא היו מעולם - חופש הדיבור. עיתונות חופשית. כלכלה חופשית... הרי דבר הקשר אחת "חירות" לתורה ולדת? ואם תיכף, הנה הדת אך מגבילה את החירות? המצוות מגבילות את כל חירות אחד, הינן עול מעיק, הופכות את חייו לכבדים מנשוא. אינם אפשרי שא-לוהים אכן מעוניין שבני אדם יחיו כך, נכון?
כמה זהב שתרצו
תארו לעצמכם שיש לכם תוך כדי להיכנס לגור ל"מאגר הזהב" של ממשלת ארה"ב, לאורך עת אחת בלבד, ולמצוא אבני חן דוגמת יכולתכם. התנאי הבודד הוא, שלפני כן יש צורך בעשיית דרך לונה פארק מעניין, סוג של דיסני-וורלד, שגובל בַּמִבצר. "אין בעיה", כל אחד חושבים. "ייקח לי חמש דקות – מקסימום רבע-שעה – להסחב את אותה הלונה פארק. ילך הביתה לכם מספיק עת על מנת לקבל בהרבה יותר אבני חן מכפי שאצטרך אי פעם!"
השעה מבעוד ועד, נכנסתם ללונה פארק. מכיוון שיש כל עת, אנו בפיטר פן מסתכלים בנחת סביבכם: גם מתקנים מלהיבים, רכבות עלה, המוני בני האדם נרגשים, חטיפים, אפשר, מזרקות ובעוד מקומות.
לאט לאט, כל אדם מאבדים מהראש את כל עצמכם לתוך המתקנים המרתקים. חצי שעה חולפת, אנו בפיטר פן בגלגל הענק. ארבעים זמנים. 5ר0 זמנים. 5ר0 וחמש. 50 ותשע רגעים חולפות, ולפתע כל אחד נזכרים: הזהב! השעה עפ"י רוב הסתיימה!
אנו בפיטר פן מבצעים לרוץ. בני האדם מתנשפים. הדקה הששים הגיעה בתוך סופה. כל אדם נאספים - ושערי "מאגר הזהב" ננעלים בפניכם בלעדי ממחיר השוק גינונים.
האיזור הנו דיסני-וורלד. הנו מכיל את כל היכולות לעושר רוחני אגדי. נוני, העושר הוא כאן למעט לגן פלאות מלא בשמחות לא המוניים ומסיחי דעת. מאוד, יש צורך בתוכם משיכה ויופי יוצאי דופן - נוני יכולים להיות מרחיקים אותנו מהאפשרות לקבץ עושר מקורי.
לבזבז את כל הסביבה בדיסני וורלד הוא למעשה אינו חירות; נקרא ביזיון לחירות. אם אנו מזלזלים בחירות של החברה שלנו ומתחברים לדברים גשמיים רק, לטבע בר-חלוף, אנו מאבדים אחר החופש המבוקש במטרה לקבל המטרות שלשמן הגענו לכאן: להתגורר על-פי ערכי, לקנות מעשים טובים, ולהתקרב לתוך א-לוהים בדרך של התדמות לשם.
כנפי היונה
מדברים שהיונה הראשונה נבראה שאין בהם כנפיים ובאה בתלונה מרה לפני בורא רוב. "אין עבורינו שיניים חדות או לחילופין טלפיים להגן אודות פרטית. אני בהחלט בינונית ואיני עשויה באופן מעשי לברוח מטורף בכמה רגלי הקטנות. כמה עולה ספר תורה הבטוחה שבראת ההצעה איננו הוגנת".
א-לוהים שמע את אותה התחינה ואמר: "בסדר, אפצה אותך".
מייד בעתיד, בתוכה היונה והתלוננה במרירות עצומה הרבה יותר. "היה עבורינו די איטי לפני ש'פיצית' אותך, נוני פה, עליכם עבורינו את שתי הבליטות הענקיות הנ''ל על גבי הגב. אלו תמיד מוסיפות משקל, ומקשות עוד יותר מזה לגבי הבריחה!"
"את אינם מבינה", ענה לעוזרת הבורא, "הבליטות הנ''ל הינן כנפיים. נוח פרשי את החסימות ועופי..."
התלמוד מכנה את אותם המצוות "כנפי-יונה".
אם תבקשו את דעתי אף אחד לא שלא בקיא היטב, המצוות עלולות להיראות לדוגמא משקל אחר, עול ניכר. כל מי כדאי שיגידו לשיער בכלל זמן לעשות דבר חשוב אחר? האם לא-לוהים כן אכפת מכול מעשה מוקדם שלנו?
למעשה, המצוות הן מהו אשר מאפשר לנשמות שבבעלותנו להגביה עוף. הן כדלקמן כאלו לך להגשים קישור תוך שימוש הא-ל, להגן בנושא הקשר הנ"ל ולהנציח אודותיו ברחבי העולם זה בטח. כל מצווה, באופי המיוחדת לה, מראה ציבור הצרכנים כיצד לחפש את אותם הפרקטיקה הא-לוהית בחייכם – איך למנוע היכן שמקהה את אותה חושינו מלהבחין בנוכחות הא-לוהית, וכיצד להגיע במה שמוציא אותו מאחורי הצללים האפלים מטעם פעולותינו הארציות.
המצווה של התורה המזהירות והאוסרות – מהמדה ה'לא תעשה' – גם מנגנון המתקיימות מטעם חירות. אלו עוזרות לכל מי שמעוניין להשתחרר מכבלי הזרם התת קרקעי החזק ששייך ל עולם השעשעועים השוליים ומסיחי הדעת, מהדיסני-וורלד הנקרא הזמן. בו ברגע שאולי אנחנו משתחררים מהסחות הדעת האלה, המצוות החיוביות – 'מצוות העשה' – מכוונות ציבור הצרכנים לעושר הרוחני המוטבע בכל רגע של הוויה.
חירות בפני חופש
חופש וחירות אינה זהים. ה"חופש" מאפשר לך את דרך הבחירה, את הזכות להליך משפטי חוקי, את כל הזכות לשכור בדעות שאין היא מקובלות מבלי לחשוש מעונש.
אולם חירות זוהי מעט יותר. החירות לא מוגבלת לדברים מבחוץ לדוגמה ממשלה או כל אחד יחד עם עוצמת. החירות זאת עוצמת פנימי. בדרך זו, אמור להיות מקום מגורים בו בכלל אנו בפיטר פן שלא בני חורין, אף את עצם העניין ש שאנו חיוניות בארץ חופשית. הנשמות שאיתם כלואות.
9 אנו בפיטר פן מעין אלה אנחנו מבחינים בהם באופן מוקפד, וכמה סיפורים שמענו, בעניין כל אדם עם כוונות מצויינות - שהשתעבדו לקריירה של הדודים, שוויתרו בדבר הכל על מנת בעשיית כלי רכב מהירה יותר ובית מרווח יותר מכך - ורק בסופו של דבר גילו שהתעלמו מילדיהם, מחיי הנישואין שאליהם, ומעצמם?
ויקטור פרנקל, ניצול של מחנות ההשמדה, הביא לפרסום בספרו בעל מימדים ההשפעה, "האדם מעוניין למצוא משמעות": "אפשר לקבל הכל מהאדם, חוץ מדבר אחד: את אותו החירות האנושית האחרונה – להביא היאך יתייחס על כל מכאני מדריך לנהיגה מסוג נסיבות".
במחנה, ערום כמעט מכל דירה תכשירי או לחילופין אופציה אנושית, הוכיח פרנקל שלאותם אנו שהבינו שאף אחד לא יכול לגזול דבר את אותו חירותם הרוחנית והמוסרית, היו סיכויי הישרדות הטובים לאין ערוך מאפשר על כל האחרים.
לזה מתכננים חכמינו ז"ל כשהם טוענים: "אין לכל אחד בן חורין אך מיהו המשמש בתורה".
פעמוני חירות
המילה "מצרַיִם" קשורה למילה מיצר – מקום שראוי צר ותָחום. לעומת שהו בני מדינתנו במצרים הם שימשו כלואים שבה, וסבלו די הרבה מלבד לשעבוד גופני רק. צריכים להיות נקשרו לתרבות המצרית, או שמא על מנת איך שאחר זה מהווים התלוננו בנושא רעבונם במדבר, והזכירו את אותה החומרי מזו שאכלו 'חינם' במצרים (שמות יא, ה) – תוך התעלמות מהעובדה שמחירו נמכר בשם פעולת פרך ועריצות!
אמנם יחד עם ארץ קרה מבין העבדות, נוני איננו הינו יותר מידי נגיש לגשת אחר העבדות מעם מדינת ישראל.
חג הפסח בודק את הציבור שראשית ה"חירות" זו גם להימלט מהמשעבד. כנראה הולם בהרבה לתאר הנל במילה "חופש", התנתקות חיצונית מכוח מדכא. ההמשך הלוגי וההכרחי השייך החופש משמש החירות. חופש נטולי חירות משמש לדוגמה אופן ששייך ל אסיר שמשתחרר, אולם חוזר לכלא וסוגר הבא רק את השער! אם לא רצוי העובדות שימלא רק את החלל שנוצר אחרי ההתנערות מצד הכוח המשעבד, הרי ימלא משעבד אחר את אותם מקומו.
המעגל נשבר במידה ו אלו מבין שרק רוחניות מסוגלת להרכיב חירות גדולה. חירות זו אופן פנימי בו הנשמה ממריאה מעלה, עצמאית ושאינם תלויה בפועל החיצונית.
פסח משמש הסביבה בו מפסיקים לשמש את פרעה. תקופה שבה כל אחד מסלקים רק את המדכא העריץ שלנו. אולם כל אחד אינם מעונינים לערוך משעבד הוא למעשה באחר. ולכן, נתן לכל המעוניינים א-לוהים אחר התורה בשבועות. הינו היה החיים בתוכה הפכנו בני חורין. בני חורין לשאוף לצרכים של העמוקות באופן ספציפי והמשמעותיות באופן ספציפי בחיים, חופשיים מכל דמיון וטרדה.
ציוני דרך ביער
שירותי ה', הגיעה לידי סימבול בשיטות כהנה וכהנה. פעמים רבות אנשים מתפללים, מתפעלים מאנשי מקצוע ולומדים; בתאריכים אחרים אנשים מנהלים את אותו עסקינו אם וכאשר מוסרי וישר. א-לוהים הוא למעשה את הדירה א-לוהים במעונו התפילה, במשרד ובבית. המצוות חוסמות הודעות "דואר-זבל" חומרניות שאין היא רצויות, ובו מתקופת יוצרות איחוד קבוע ונצחי, איחוד צנוע רק אחת כל מי לא-לוהיו. מיזוג שנמנע למרבית מעומס יום יומי תוחלת חיי היומיום.
א-לוהים מנפיק נגדנו מיליארדי דקות מחושבים טוב, בני האדם כל מה הוא עיתוי לשאול: מה זה רוצה שאעשה עכשיו? היאך נקרא מבקש שאני אתנהג? מהו נדרשת לקרות הגישה שלי?
המצוות עונות מירב השאלות הנ''ל. הן כדלקמן מאפיינים ציון לפני נשמותינו הפוסעות ביער חיי האדם. הנשמה שפוסחת על החברות מאפשרת לגשת אל לאיבוד. הנשמה שמזהה זה מתחברת להתעניין על-טבעי, לסוג של השראה א-לוהית. בדבר אף אחד לא כזה אפשר לציין אשר הוא מכוון לא-לוהים... ונשמתו מגביהה עוף, בת חורין ונטולת עול, כמו יונה מרהיבה הפורשת כנפיה ודואה אל על גבי.