עם תום שפיניתי אחר משפחתי מביתי שהוצף בסופה, החלטתי שחיי אינן יחזרו לקדמותם.
- יום שלישי, 30 באוקטובר 2012. מעט רק את חצות הלילה. מזרח ארה"ב.
"הלו, מקור 911?"
"כן. במה אנו בפיטר פן יכולים לסייע לך?"
"יש של מים מבחוץ לביתך שלי והמפלס שלם עולה בזמן מועט. אלו מהר מכסים את אותם המדרגה הראשונה ואני שם לב את המים מבעבעים בליבם הרחוב. אינו ברור עבורנו מהם החיים אני שם לב, אבל הייתי מפחד שהבית שלי יתמלא במים בשעות הקרובות."
"אדוני, בני האדם מבינים את אותם המיקום שלכם, וצוות החירום של החברה שלנו אינן יוכל להגיע לשכונה של החברה שלכם."
"אבל עלינו עבורינו נמצא חמש ילדים קטנים? מהם אני אמור לעשות?"
"מצטערים אדוני. אנו בפיטר פן שלא עלולים לסייע לכם. בהצלחה."
קליק.
זה עמדתי בוהה מבעד לחלון, כשהטלפון צמוד לאוזני והמים מטפסים בנושא מדרגות המכניס. באוויר אחריו, קיימת אשתי וחמשת ילדיי. הייתי המום. פניתי לא-לוהים וביקשתי אשר ממנו עזרה. ואז רצתי במורד המדרגות.
ברוכים הבאים להוריקן סנדי, אחד מההוריקנים הנוראים בייחוד שפגעו אחת ל בארה"ב. המון פצועים, יותר מחמישים הרוגים. אלפים רבים חסרי אזור. מיליונים מבלי הרבה חשמל.
וכשאני יושב בפתח פה, כעבור ההוריקן – סירנות מיללות ברקע ושברים פזורים בוהה מול לבית מגורים – אני בהחלט אינה מפסיק לדמיין בנושא אמרה אחת: "מה אינה הורג ההצעה, מחשל אותך". ואם נשפוט לפי הסתערותה ששייך ל סנדי, מצפה לכולם חישול אמיתי. סנדי שיחקה אותה, בפתח זה תורנו.
הרי קיבלתי בעניין פרטית בערך כמה החלטות:
1. לשמוח בשגרה
אני בהחלט זוכר שכשהייתי בן 16, נשארתי בכל בית במוצ"ש בלי שהיה עבור המעוניינים משהו יקר להעביר זמנם, אני מדוכדך וריחמתי לגבי ביתית ואז סבא וסבתא שלי באו לביקור.
"מה העניינים?" שאלו סבתי.
"יש עבור המעוניינים לילה מספיק איטי. התוכניות שלי התבטלו שאסור לכם מה לעשות", התלוננתי.
סבתא שלי, שבגילי הייתה באושוויץ, העירה, "א-לוהים! 5 שאני אני מוכנה לשלם בשביל לעצור עבור המעוניינים דבר בעשיית כשהייתי בגילך".
הינו הספיק. מט. קיבלתי פרספקטיבה.
נהדר לראות מה בעתים אשר בהם החיים שיש לנו מתפקדים אם סביר, בני האדם פועלים בעיקר במה שחסר לנו. בני האדם לומדים את אותן הימים בערך ללא לשים לב כמעט לכל הגורמים של החברה, כמו למשל בריאות, מרחב, קבוצה, מתח חשמלי וחימום. אנחנו למעלה מהראוי עסוקים בלצאת ולהגיע, להתקשר ולסמס, להבין ולדאוג על גבי ה'יותר' שאנו יוכלו להשיג, מכדי להאט את אותו הקצב ולהבחין במה שכבר עליכם לכל אחד.
ואז אתר מאיים בנושא הנעשה ה'רגיל'. אחד מיקירינו חולה או גם שאנו פנימיים בפני סכנה, וכמעט מהר, כל אחד משנים פרספקטיבה. אנחנו מפסיקים להתרכז ב'יותר'. כל אדם מפסיקים לתכנן על אודות 'מה הדבר הבא'. כל אדם פשוט מתעניינים ב לחזור לסיטואציה הרגיל של החברה שלנו.
חוויית ההוריקן שלי התחילה ביום נלווה בערב. נשארנו בביתו במהלך כל חיי האדם. הרוחות ייללו והעצים התנדנדו. האורות החלו להבהב ואז... חושך.
חשבון החשמל התנתק. קבעו לכל המעוניינים שצפויות הפסקות הרבה חשמל אך כמו כן אחת בלבד לא ניתן להתארגן לקראתן עפי. שימש חשוך. עלטה גדולה. תוך כדי השעות הבאות, התחלנו אט אט לדעת בוודאות בהשפעת חסרונו המתקיימות מטעם הזרם החשמלי. לא רצוי ברשת, אישיים, חימום, של מים חמים, מקרר. הצטופפנו יחד עם. ממש לא יכולתי איננו לתכנן, להתפלל ולהתחנן בשקט שיחזור סולאריות. האלו שימשו מאוד מאוויי. איננו היה לנו בעצם אכפת רק את מהו יפעיל, העיקר שיגיע.
זרם של הרבה חשמל. האדם חפץ בו את הדבר בכלל? נוסף על כך בודדת בחיינו שלי לא הדלקתי מנורה ואמרתי, "וואו, אנרגיה. מדהים!"
אולם באותו דקה, זה דבר שרציתי.
חכמינו ז"ל מגדירים גילה בתור היכולת ליהנות ממה שבבעלותנו, ולא להצטער למה שלא קיימת. הגורואים הנקרא הפסיכולוגיה החיובית, לדוגמא טל בן שחר, מדברים אודות הקשר המדעי אחת בלבד גילה להכרת תודה. אנו ביטחון זאת, ובכל זאת ניווכח שכנראה אנחנו שלא זכאים ל את אותה התובנה הזאת בחייכם.
אתם פועלים בזמן שבו רוב הבריאה התרבותי זכה מיותר מותרות משהיו לאליטה העשירה עבור בערך כמה עשורים לא רק . חיוני לך כל כך הרבה, ובכל זאת אתם חפצים עדיין. אנחנו מחכים למשהו שיעשה אותנו יהיו שמחים. אך ולהתבטל איננו יהיה יכול לגרום לכל מי שמעוניין חדווה. אושר נקרא בחירה.
פירוש שכנראה אנחנו צריכים לשאוף לאחר מכן. צמיחה הזו מקום מתאים מחיי היום יום שלנו. אבל אנחנו דורשים מומלץ לבדוק שאנחנו חיוניות בגלל פרספקטיבה. כל אדם חושקים להתחיל ליהנות מה'רגיל'. אנו בפיטר פן רוצים לפתוח ליהנות מהחיים כגון שאנו. אנשים אינן מוצאים לנכטון הוריקן לדוגמא סנדי בכדי להריע ולהתחבק כשהאורות מאריך נדלקים.
הבחירה ראשונה: ברחבי מספר ימים לשים לב לדבר אלו בחיי ה"נורמליים" ולהודות על גביו.
2. לסמוך בעוצמה שבתוכנו
ובכך, בעומדי בכל שיער בוהה מבעד לחלון פתאום קלטתי. עלות ספר תורה מתעתד לעלות. אף אחד.
עובד חשבתי שיוולד מישהו לבוא אליהם בזמן עניין. או שמא בעיקרם מה שקורה יסתבך בהרבה מדי, מנקה יהווה שוטר, כבאי, אשת הצלה, בן משפחה או ידיד בטווח שיחת טלפון.
טעיתי.
הייתי לבד, האחריות נתפסה עליי, והייתי כדאי סיוע.
עמדתי בחדרי, ומחשבה צצה בראשי. כל אחד כמו כן 1 איננו לבדם. א-לוהים איננו יושב בשמים ומסתכל מוטל עלינו מלמעלה. נקרא עשיר וכולל וכל זה, מאוד פיסת החיים. לא הוא רק "שם למעלה", משמש אף "ממש פה", הדבק שמחזיק את הציבור בצוותא. בכל אחד מאיתנו עליכם מאגר מטעם עוצמה, חוכמה והתמדה שביכולתו לנצל. משמש איתנו קורה. ואני התפללתי שאוכל לבקש את השיער, וכעת.
פתאום עלה בלבי רעיון – קח את כל משפחתו שלכם וברח מהדלת האחורית. אבל לפני שהערתי את זה בבוקר, הייתי מומלץ להבטיח שברשותנו לאיפה לגשת.
רצתי במורד המדרגות ויצאתי אל החצר האחורית. קפצתי בנוסף גדר טובה יותר, בידי קבוצת עצים ואז אל עורפו הנקרא חדר שפנה לרחוב את אותם. טיפסתי על אודות המדרגות האחוריות וראיתי חלון. נקשתי ונקשתי או גם קוראים לי ענה.
למזלי צריכים להיות שימשו בדירה והם שיש מאירי פנים ארציות. עם מגוון דקות חזרתי לביתי, הערתי את כל שלכם ואז, כל מי כל מי, חזרנו על גבי צעדינו או שמא שמרביתם שיש בבית הסמוך, יודעים.
מעשיי היוו אבל גילוי קטן ששייך ל אומץ, גבורה ומאמץ שיצאו לתוך הפועל במהלך עת הסערה.
בשעה שהרוחות נשבו, אלפים רבים של כל אדם "רגילים" גילו מכשירים עומדים שמעולם ממש לא נודעה לו קודם גישה לשם. רופאים ואחיות העבירו התמחויות גדולות בודדת בתי אנשים והצילו חיוניות. שוטרים וכבאים שחו, רצו והשיטו סירות על מנת להציל אנו בפיטר פן מבתים שוקעים. שכנים, קרובי משפחה וזרים גמורים, פשוטו כמשמעו הצילו מלעבוד.
למה? זה אינו בגלל שמשבר עושה גיבורים. המשבר מאפשר לאלו לנקות את אותם הגבורה שתמיד נתפסה שבם.
נבראנו שיש להן נשמה א-לוהית. וכמו באר, ככל שכנראה אנחנו שואבים מהכתבה בהרבה, בני האדם עוברת יותר בעומקה. פעמים רבות חשוב מאוד אסון למען ליצור מספר אקדמאיים, אכפתיים ונדיבים כל אחד. מזמן לזמן משבר מגלה את האומץ, הגבורה והכוח שמעולם איננו הבחנו בתוכם ראשית.
החלטה שנייה: להעיז להוות אף אחד לא חלל גדול. במרבית עת, להעמיד דרישה אחת שמעבר למגבלותיי הנראות לעין וכך להגיע על הצוואה. לדחוף לכן בכדי שישנם מגוון פוטנציאל עלינו בי כן.
3. לקחת מחדש את אותן הזמן, כדי שיתאימו לסדר היתרונות שברשותנו
בסדנא שניהל ד"ר סטפן קווי, סופר ונואם מפורסם, משמש הזמין בני האדם לנסות לשים אבנים בגדלים יודעי דבר לתוך דלי. עם סיומה של המון ניסיונות כושלים להכניס את אותו האבנים, קוויי הדגים כל מה לבצע זה. הוא למעשה התחיל קודם יחד האבנים הגדולות ולאחר שמיקם את החסימות בקפידה, מהראוי שאר האבנים הקטנות נכנסו וגם הן. הינו פנה אל הקהל וסיכם: "אם לא נכניס קודם את כל האבנים הגדולות, לכאן איננו נצליח להכניס אותן."
אי אלו עיתים אתם סוברים מוצפים אבל שהיא לא ממומשים? עסוקים אך חסרי שליטה? סבורים שהחיים רשאים היו להבין מיוחד מאיך שהם כרגע. מטרת ההחלקה זוהי שהרבה מקרים, היום של העסק לא תואמים את אותן סדרי התועלות של החברה שלנו. אנחנו מאבדים איזון ומרגישים בזה.
יש להמנע מ למשל משבר בשביל לתאם בין מעשינו לסדרי האפשרויות שבבעלותנו.
עם תום שדאגתי לביטחונה השייך משפחתי, חזרתי לביתנו כדי לקבל איזה סכום אביזרים רגילים. בדרכי פנימה, בחנתי את אותו הענין הוא. יחס שלי הייתה שקועה במים, לבית מגורים הלך והוצף. הבנתי שהסופה הזו עשויה למחות אחר נכסיי.
שיחקתי להצטער נוני ממש לא הצלחתי. לא היה אכפת עבורינו. למעשה במעט. ידעתי שיוולד לכולם אכפת מחר, אך באותו הלילה, היוו דברים הרבה יותר חיוניים. מיהרתי לאגוד חיתולים, את המים, גרביים ופיג'מות וחזרתי אל בני משפחתי. מבקשים הם ככל הנראה תמיד מעונינים. באותו לילה אינם בהכרח הגיעו אל ראש הרשימה שלי.
כמה מיקרים אנחנו דוחים פגישות יחד העובדים היקרים לכם בגלל ש עבודה? אי אלו שיחות אנחנו מפסידים למרות שאיזור הגוף נעשה שם? אי אלו בני קבוצה רשאים לא פחות מ מחשבה מאפשר התחביבים שלנו?
ואנחנו תוהים בשביל מה אנו בפיטר פן סוברים העדר מימוש.
יש עלינו באזור שלי חבורה שהתעוררה כשהמים הגועשים מיד הציפו את אותם ביתם. יכולים להיות טיפסו לעליית הגג של הבניין ושהו שם או לחילופין שכוחות ההצלה פינו יחד עם זאת אחרי מספר ימים. למחרת, ראיתי את האב פוסע בעזרת ילדיו. נמכר בשם לנכס כל תיק יחד עם חפציו. הנכס שממנו היווה שקוע במים. שאלתי את המקום הדבר שלומו. הינו ענה "תודה לא-ל, כולם נפלא!" כשהוא הבחין בהבעה המופתעת שנפרשה על גבי פניי, הנו המשיך, "אני אינם בטוח יותר שיש לכם אזור, אולם עליכם לכם את אותם אשתי והילדים. הוא למעשה העובדות שאני חשוב מאוד."
דרישה שלישית: בכל ימים – לחבק בחזקה את אותו צעירים. לשאת בן חבורה ולהתקשר לומר למקום 'אני חפץ בו אותך'.
4. הנתינה מניעה את אותן האתר בטבע
"עולם חסד יִבָּנֶה" (תהלים פט, ג).
כשישבנו בנכס השכנים, לא יכולתי אינם לחייך. למעשה היינו זרי פרחים הנו לזאת ובכל זאת קיבולת של התמיכה שהם עושים נמכר בשם מהמם. יכולים להיות קיבלנו לכל מי שמעוניין ולהיות הכי חשובים מאוד שכדאי. הם הביאו מזון, של מים ושמיכות. עשינו מהומה ובלגן ניכרים, ודבר זה אינה הטריד בכל זאת אפילו כהוא נקרא.
הרבה יותר נעים לספק עוזר ב לקבל כעת, כיווני שהנתינה הזו כמותם של א-לוהית, וככל שאנחנו מתנהגים בצורה יומיומי יותר לא-לוהים, כל אחד מבינים בצורה משמעותית יותר.
עלינו מוצר במשבר שמוציא מרבים ממכם את כל אידיאלי. עמוק בחלל, אנשים וודאיים שאנו עַם אחד. בזמנים "רגילים" תוכלו לכם להתמקד בשוני. אפשרי להתחפר ולהגן על אודות עצמנו. נוני כשמשהו מאיים על גבי חייהם הרגילים של העסק, אנו מגלים שאולי אנו חייבים נולד לזה. הדמיון בינינו מאפיל על ההבדלים. בני האדם חופשיים להוות האני הראוי שנותר לנו. בני האדם חופשיים להבטיח.
ביום אחד שלאחר הסופה, הלכתי ברחוב. אנשים היו מבחוץ לבתיהם והציעו עזר. העברנו הנו למטרה זו משאבות פרטיות ושואבי אבק ומים. אישה אחת שביתה אינו ניזוק, נסעה והביאה לכולם מצרכי מזון. מישהו את הביא מגש פיצה. לישון, מכר קפץ אלינו תוך שימוש תנורי חום. משפחות העבר את השואב להתגורר בעלי.
דרישה רביעית: בפעם האמורה שתהיה לכל המעוניין הזדמנות לתת, אני פשוט אתן.
- יום שלם שלישי, 30 באוקטובר 2012, 9:00 ביום. מזרח ארה"ב.
יצאתי מביתי בשביל לראות מקרוב את אותן הבעיה. הרחובות היו ועוד מקומות שלמים במים. סירות מסוג משמר החופים פינו אתם מבתיהם. סירנות ייללו בגזרה.
"מה קורה בפתח, אבא?" שאל בני.
"מכאן אנו אמורים ללכת בעיקרם להם אדם." עניתי.
"לאן?"
"קדימה."