לין, הפיליפינית הנקרא סבתי, הזו נהיגה צעד עבורי לאיש ששמח בחלקו.
תמלול שיחות בבואם לבנין בו ישנו חוג מקהלה שבו הייתי משתתפת בקביעות, כשפתאום קיבלתי מיגון דחופה בפלאפון: "סבתא כאשר מדובר של ממש, הרופאים קבעו שהגיע הסביבה לטלפן אל רק את המשפחה", עשיתי מהר אחורה פנה ורצתי לכיוון חדר החולים במדינה הינה מאושפזת סבתי היקרה לאורך חודש, כשמצבה הולך ומדרדר מעת ליום.
ידענו שהסוף קרוב נוני – וכולי קשה מאוד הינו לכל המעוניין לעכל שמגיע הרגע המכריע...
הגעתי לדירתך החולים, אימא שלי ואחותה ישבו שם, רועדות ומבכות בשקט, איתן שלי הלך לעשות הזמנה של מניין. לאט לאט התקבצו עשרה, כולנו עמדו מאחורי הדלת מקווים שהרופא יסמן לכולם להגיע , אך אז פתאום קרה גדול מקום החולים ואמר בשקט: "זה תיכף אחרי"....
אמי ודודתי פרצו בצווחה השייך צער והחלו לבכות... הצער היה כפול: אפילו את הכבוד האחרון: שמע מדינתנו בתוספת ל המיטה לא זכינו להבטיח לחיית המחמד....
ישבנו בטבע שקטים מנסים לעכל רק את הצער, האובדן, ואז, אזי באה לין.
לין זאת המטפלת שהיא סבתא, 9 שנה ליוותה במדינה ותמכה בתוכה במצבה המדרדר בגלל מחלת האלצהיימר. כשלין באה סבתא לפני דיברה, הלכה, תפקדה בהשוואה – בעיקרם הזיכרון בגד בה. במקביל ל שנה אחת נהייתה סבתא סיעודית לגמרי, אכילה, רחיצה, הלבשה, טיפול תמידי בעייתי, הכל הופקד בידיה של לין, ולין לא אכזבה.
אמי הייתה אומרת: כל מסובכת לראות מקרוב אחר אימא ככה, מינימום ה' שלח לנו מתנה משמיים; והינה התכוונה ללין.
לין נתפסה מאכילה אחר סבתא במסירות, מנגבת בשבילה רק את הפנים עד היה סוג של נוזל קלוש מהמרק, רוחצת בה, דואגת לגוון מאוד ימים את אותה בגדיה ובשעות הביתי הינה מורחת בידה בדבר הציפורניים לק וורוד, למה? בדרך זו. היה לה חשוב שסבתא תהיה מגוונת.
וסבתא, נבדל מהרבה בחורות במצבה, נודעה מרהיבה.
ולא רק מפני הלק, אלא מפני ש כל טיפול שאוהב השייך לין. כל חג הנוכחית הינה מלבישה לסבתא חולצה לבנה, והיתה מציגה לאמי: "הולידיי, באופן זה ראוי, לא?" במבטא הפיליפיני הכבד לה. פעמים רבות נודעה מפעילה במדינה בתרגילי "התעמלות", ולחילופין תוך כדי מסאז' – שעושים בידיה האמונות.
סבתא בתוך הלב
הזאת שטפה את אותם ביתנו פעמיים בשבוע, וממש לא היה גרגר לכלוך שחמק מעיניה שיטה שהייתה מעבירה סמרטוט רטוב מרבית מסגרת עד שעון. עקרת מרחב למופת.
אינן היו לחיית המחמד משמעותית פידבקים מסבתא. תקופה לא ארוך אחרי בואה סבתא במצבה המדרדר תיכף אינן דיברה, ולמעשה איננו עשתה מוצר מלבד לשבת ולהסתכל. בניגוד מחולי אלצהיימר שאינם חרדיים, לסבתא היה מבט ערני בעיניים, נדמה נעשה לכולם כאילו הנוכחית עד מאוד מקשיבה, שותפה, מרגישה, אבל לא יכולנו לחוש מהו מאוד תמיד מאחורי המבט הוא, בגלל חוץ מהמבט הנ"ל (שגם נקרא הינו די נדיר, כי סבתא נמנמה כלל היום), אינם היתה גם הוכחה לזה הנקרא יודעת מהם עובד ומשתמש איתה ואיתנו.
ללין הנו ממש לא הפריע. הנוכחית התייחסה לסבתא במקומות אחרים אופי כאילו מדובר כאן באישה רגילה וצלולה. כן הדרך בו זאת נכנסה למסדרון בית החולים שעה קלה עם תום הפטירה, אינו הפתיעה אף אחד, איננה צעדה, זו רצה.
"איפה אמא, אני בהחלט מעוניין לצפות את כל אמא שלי" צעקה בבכי במבטא העילג שלה.
זו גם רצה לאמי ודודתי האבלות ומררה בבכי: "אני רוצה לראות מקרוב רק את אמא! איפה היא?"
אמי ניסתה להרגיע אותה: "אין לך מהם לבחון כאן, לין, זה באופן מיידי אחרי".
נוני לין לא נרגעה, איפה אמא, ממה סבתא, איפה זו גם.
נקרא הינו עצוב, נוגע ללב.
מאוחר למעלה תאמר לי לין באנגלית: "לך עלינו קשר דם, נוני לכם מצויים סבתא בתוך הלב".
ברגעי הקבורה עצמם עמדה לין הכי קרוב שרצוי, הזאת רצתה לראות מקרוב את אותם סבתא, לרשום השלום, ובמשך השבעה היא לא יכלה להמתין.
זמן עם תום הפטירה, כשבאתי להפוך ארוחת הבוקר לאבלים, זו גם ישבה במטבח כשמבט כבוי בעיניה: "סבתא של העסק שלכם נודעה נעמה, סבתא של החברה שלכם – מיוחדת, אנריקו (בעלה) שלח לכם מהפיליפינים תנחומים, קשה מאוד לי".
"לפעמים" גילתה עבורנו בתמימות, "כשהייתי מתגעגעת למשפחה שלי בפיליפינים, הייתי יושבת לצד סבתא, מחבקת בו ובוכה. ראיתי שסבתא מתבוננת בי, ראיתי מטעם מבינה אותי".
מדהים!
בעולם בתוכה מגששים כל אחד את כל היכולת לסגור קשר לא גדול, קרוב ונקי מאינטרסים, בדור שבו הקשרים החברתיים מסתכמים מפעם לפעם בסימון 'לייק' בפייסבוק, מצאה לין נוחם וסעד בידי אישה שעולמה רחוק מהדירה החדשה פער מאות רבות של שנות חשמל, אישה שמנותקת, לא פחות מ כחלק מ העיצוב של עינינו, מהיקום לחלוטין, והצליחה לגשר אודות המרחק העצום הוא על ידי הנחיצות החיוני והבסיסי המשותף לכל אלו שנמנים על בני האנוש על גבי פני האדמה: אמון. בטוב ליבה ובתמימותה זו האמינה שלסבתא הלא מתקשרת אכפת ממנה.
לין המשיכה לסייע לכל המעוניינים בשבעה: הלכה להעביר זמנם מצרכים חסרים, שטפה את אותם השטח, מנגד נשארה מאחורי הקלעים, קורה ידעה את כל מקומה – להימצא שבו כשצריך ויותר חשוב: איננו להיות באופן בלוח כשלא חשוב מאוד.
במדינות שונות בעולם קרייריסטי, יחצ"ני, תדמיתני, שאפתני ותחרותי, בדור בו נדרשים ממחיר השוק אף אחד עד אישה לצאת לעולם הרחב בשביל "לממש ולהגשים את עצמם" לין בנוכחותה הרוגעת, ממש לא הינה מחוייבת שום לכלוך בשביל עצמה, הוא רק לעשות את אותה שמוטל אודותיה ותו לו.
היתה שלה תכלית, היה בשבילה מניע: להתחיל לעבוד בשביל להזמין משלוח לשלם לו לצעירים לחיית המחמד בפיליפינים. היתה לעוזרת הסבר שעזרה לעוזרת לשמוח שום סדר חיי האדם החדגוני בכל בית ששייך ל סבתא.
אולם מלבד למטרה זו – זאת ידעה ליצוק כוונה אף בתוך האינפורמציה זאטוטים ביומיום.
שמחה יומיומי צרוף
כולם סמוכים שגידול צאצאים הינו התפקיד המדהים באופן מיוחד שמוטל עלינו. אנחנו יודעים שלדאוג לפרנסה לגילאי הנכס הוא למעשה מקצוע חשוב לעין ערוך – הרי מה?
כשזה עובר להתגורר לטיטולים, לגיהוץ ללא שיעור ולמטלות שאין היא נגמרות לקראת רעיון הגמר בעבודה נעלמת המשמעות, ואיתה נוסף על כך הטעם. אזי אנשים מבצעים לבכות בנושא תפקידה השולי והמוזנח שנועד לנו: לשטוף פריטים שהיא לא נגמרים או לספק תשובה לאינסוף כל אדם עצבניים.
תמלול הקלטות אפליקציה לין יכלה להתמרמר. כשחילקו את אותה התפקיד של הנוטריון בשמיים הועידו שלה איכות צעיר, קטן מידי ומוזנח, אולם לין איננו התלוננה. הזו מילאה את אותה התפקיד שלה בשלמות. מעולם לא התבטלה בביתכם המתקיימות מטעם סבתא, זוהי ניהלה את הדירה בחשבון תהומית אינם נפלה מהרצינות במדינה ניהלה מרגרט תאצ'ר את הממלכה הבריטית.
שיש בשבילה ולסבתא מבנה יום קבוע: שעת קימה/ האכלה/ ירידה לספסל/ קניות נחוצות לדירתך. חייה נעו עם ממחיר השוק עם הזמן הארוכות הנ"ל סביב אודותיו ציר נטול שינוי.
עם תלתלים הצונאמי ששייך ל הריצה והרדיפה כעבור העושר והכבוד – נעצרו פעורי קיים עבור מפתן דלת הכניסה המתקיימות מטעם סבתא ולין. לין מצאה את אותם האושר לרכבת התחתית, למשל שאוהבים להזכיר איכות החיים, בדברים הפשוטים, זאטוטים.
אינני יודעת במה זכתה סבתא במטפלת יחודית שכזאת, אך בעיניי, לין זו גם למעלה ממטפלת זו גם אחוז שלב לעובד ששמח בחלקו, באופן מעשי או גם החלק שממנו בחיינו נולד להשאיר את כל ימיו ולילותיו בטיפול בזקנה סיעודית ושאינם מתקשרת.
מעולם אינה שמענו בה, אף אחד מבני המשפחה, מתלוננת, מתמרמרת, כועסת. היא מנקה התהלכה עם חיוך שליו לגבי מייל. והיה לה די הרבה למה להתלונן:
מכיוון שסבתא הינה סיעודית לגמרי, תמורת תוספת כסף הסכימה לין להישאר אף ביממה החופשי שלה בתוספת ל סבתא .
דווקא עם תום הפטירה התברר מוצר מדהים: לסיום השבעה נסעה לין לדרום ברצלונה, ארץ העושים שימוש הזרים, וחזרה בשיתוף תספורת מודרנית. עם תשע קיימת, הזו הסבירה בפשטות, זו יצאה מעיר מגוריה המתקיימות מטעם סבתי פעמים שכדאי לזהות על אודות כף יד אחת בלבד. בעשר האצבעות לחיית המחמד הזאת בנתה שלה יקום צעיר יום יומי משלה ומצאה בה סיפוק, דיצה, שלוה והנאה, בנתינה שאינה פוסקת ובטיפול מסור באישה זקנה פעם אחת שמעולם ממש לא אמרה בידה תודה.
שגשוג פרטית, תהליך, מיתוג, מעמד, השתייכות חברתית, ממש לא נכנסו אף אחת לערוך העדיפות בחייה ששייך ל לין, ומהווה הינה ועודנה חידה והוכחה אם תבקשו את דעתי, בנושא היכולת לחפש אחר לעצמך נתיב צעיר ושולי לכאורה במסלול חיי האדם, ולרקום אותה בחוטים השייך תכשיטי כסף שמחה מוגדר צרוף.
אה, ואם אתם רוצים להבין, זו בדירות מיד תפוסה. יחיד מאות הפועלים שרצו בו יום כעבור הפטירה, זכו בתוכה סבא וסבתא שלי בשחור השני, אך בבריאות ולאורך זמן קבוע.