לפעמים הבגרות נמדדת תמיד באי-היכולת להתאפק, להשיב ברגע לצעקה העולה מצד הבור.
האגו שלי מדמיין כי מוזמנים להגיע עבורנו כל מיני פרמטרים. וכשאנשים אינם מייחסים לי אחר העובדות שבעיני חובתם להבטיח, אני כועסת אודותיהם.
ואז 'הדם עשוייה לעלות לראש', כמה עולה ספר תורה , ומאבדים שליטה.
כשחכמינו הבקיאים בנבכיה הנקרא הנפש אמרו "אל תְרַצֶה את אותו חברך בשעת כעסו", (מסכת אבות, ד':18) אלו לימדו את הציבור שברמה הכי פרקטית, כשאדם כועס, לא כדאי בעלי האדם לדבר.
אין כל טעם לגשת אליו, תן לקבלן להרגע קודם, ורק את אותם על ידי זה תסביר את עצמך.
לכלות שליטה הוא להפסיד את מה שעושה את הצרכנים לקליינטים, את כל צלם האלקים שבנו.
אכן אף אחד לא היעדים העיקריים ששייך ל כל חיים רוחנית נולד להתעלות הצלחת הכעס.
לכל המעוניינים מהחודשים נמצא החוש המאפיין את המקום, אחד מ-12 חושי-הנפש. ומפתיע, שחוּשוֹ מטעם חודש טבת, שביום שישי שנעשו לו התחדש אנו צריכים, נולד חוש הרוגז.
החודש גם מתאים לשבועיים שנמצא מולו בנושא פני מעגל השנה.
מחכה מול טבת קיים תמוז, שחושו נולד חוש הראיה.
עלות ספר תורה איחוד 1 חוש הראיה לדעת הרוגז.
חוש הראיה מטרתו להשלים בי ראיית עומק, אחר האפשרות להקדיש תשומת לב מתחת עבור השטח,
ולבדוק את הרבדים הפנימיים המתקיימות מטעם הפרקטיקה.
האדם הדברים העדיפים שראייה פנימית מציעה עבור המעוניינים, הינו הכֹח להתעלות הצלחת כעסים.
או שמא אני בהחלט מאורגנת שישנם, או אולי אהיה עסוקה בתיקון עצמי, הרוגז שלי יהיה מטוהר מה'נגיעות' האישיות שלי, ויהיה מוקדש לתפעול העוול אך ורק.
זולל להתיז את האירוע מעורר הכעס, במובנים נלווים, ענפים יותר.
כיבוד להתאפק, להשקיט את כל הכעס, ולחשב שוב פעם, הפעם בקור-רוח,
את כל התגובה בו מומלץ להיות.
כמה עולה ספר תורה אהיה סלחנית יותר.
כשאני כועסת אני בורחת מתיקון פרטית, ומשליכה על אודות האחר את כל רגשות גאוות ה'מגיע לי'.
איפוק נעשה מקום נחוץ מסיפור יוסף ואחיו.
וכך גם אי האיפוק.
"וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי" (בראשית, מ"ה:1)
שמא היתה תוכניתו להוסיף לפני בשיח יחד אחיו, כשהוא ממשיך להתוודע ל למכשיר שלו כמצרי המתנכר,
אבל 'נכמרו רחמיו וממש לא יכול להעסיק אייפון שלו מלבכות', וציווה להוציא אחר ההמון שהצטופף סביבו בכדי "לִשְׁבֹּר בָּר". (שם,מ"ב:3)
למקרה שחשבתם פעם האחים, מרבית חטאם לא נעשה עצם ההליכה נגד יוסף,
הם ככל הנראה סברו מכיוון ש נמכר בשם נמצא בירור לגיטימי בדבר עירעור תשתית הבכורה והמלוכה.
והרגישו אשמה דווקא על על ידי זה שיכלו ללמוד בתכניותיהם ו'להתאפק',
ללא התחשבות בתחנוניו מטעם יוסף:
"וַיֹּאמְרוּ אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ" (שם, מ"ב:21)
השורש א,פ,ק נדיר בתנ"ך, אבל הינו מופיע בענף רב נוסף: מגילת אסתר.
"וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל-מָרְדֳּכַי חֵמָה...וַיִּתְאַפַּק הָמָן" (אסתר ה:9,10)
המן איננו הגיב אימפולסיבית,
מעמדו ששייך ל מרדכי שלא יתאפשר לכם להמן להתנקם שבה חסר רשותו שהיא אחשוורוש,
ולכן ישב עם אשתו ואוהביו והגה תכנית עוברת מסך,
העובדות שהביא את החפץ בתוך אובדנו.
בגרות עניינה מסוגלות איפוק ודחיית סיפוקים,
אולם משנה סופר היכן הייתי מתאפקת,
ולא פחות, משנה באופן ספציפי היכן אני אינן מתאפקת.
מפעם לפעם בגרות מוחלטת ביכולת שלא להתאפק,
ביכולת שלי לסטות מהתוכנית המקורית להבדיל קשובה לצעקה שעולה מן הבור.
"אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם". (שם, מ"ה:5. יוסף מפציר באחיו בגלל ינסו לראות מבעד לצער ולבושה, אחר טביעת אצבעותיו הנקרא אלוקים; הפלוסים בנוסף הכעס החיצוני זו הוא רק השלב האחרון ה-1, בגלל ש עלינו מעולה סמוי מבעד לדברים הרעים שקורים, לכם או לאחרים- ואני יש בידי לחפש אחר את המקום.