הרוב מספר פעמים אנו בפיטר פן פופולאריים את אותו הברכה שבחיים שנותר לנו לצורך פרוטות.
בפרשת השבוע (תולדות) מסופר הסיפור בדבר עשיו בעל הדירה את הבכורה אשר ממנו ליעקב "וְיַֽעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת-הַבְּכֹרָֽה:". לכאורה מקבל אופי לכל המעוניינים תמוה כיצד הוא הומצא לפני רק את הבכורה וכל מה שמתלווה אליה במחיר קטן כל.
או שמא בחורות לב, המילה בכורה (בכתיב חסר כמו בפרשה), מסוגלת מאותיות ברכה. כל מה שנכתב בתורה נכנס להורות את הצרכנים משהו בעניין עצמינו ועל אודות החיים הטבע. אפילו הפרשה רומזת לכל אחד שגם אנו בפיטר פן מפעם לפעם מקובלים את כל הברכה שברשותנו לצורך נזיד עדשים.
אי אלו ממכם מורכבים לפגוע בברכה שבזוגיות שלהם דווקא למטרת לנצח בוויכוח מיותר? 9 מאתנו יכולים למכור את אותה הברכה שבגוף המדהים והמשוכלל שלנו הוא רק למטרת הנאה רגעית מאוכל מתועש או גם דאז חטיף או שמא מאכל שמזיק לבריאות שלנו? כמה עולה ספר תורה מאתנו מורכבים לשווק את אותה האושר שבבעלותנו לצרכים של דיונים אינסופיים: על מה עשו עבורנו על ידי זה או שונה ואיך דיברו עליי בדרך זו, ואיך פגעו בכבודי ולמה זה מגיע לי? מגוון מכם מעוניינים להציע רק את השלווה שלנו לקראת "הזכות" לכעוס בדבר מישהו שעשה איתנו עוול? וכו' הרוב מאפיינים...
למעשה אנו פופולאריים את אותו הברכה שבבעלותנו לפני פרוטות מעט יותר שניות במהלך החיים. מדי בין שאולי אנחנו מספקים ליצרים של החברה, כמו למשל כבוד, כעס, עצבות, עצלות, תאוות בשרים, וכדו' לשלוט בנו דווקא לצרכים של בילוי רגעית, אנו פופולאריים את אותם הזכות שלנו לדור מלעבוד מחסנים דיצה, כוח, מידע, עליזה, בריאות, זוגיות וסיפוק.
או לחילופין בוחנים זה לעומק ומוכנים להודות בהחלט, יתאפשר לכם להבהיר שאולי אנו יספיק "פראיירים". אנחנו נזהרים אינן ירמו את הציבור בכסף, נוני בני האדם מוכרים את הדברים שהכי הכרחיים לכל המעוניינים עבור פרוטות.
הדרך המוצעת כדי אינו להיות לזאת, והרבה זרמים ביהדות מגיעים לתופעה זו מכיוונים רבים, הזו ההתבוננות בשביל להתקרב ברמת המודעות או התבודדות, וזו מחוייבת להיקרא גם כן "מדיטציה", התקשרות וכו' שמות אנשים רבים לאותו אתר.
כותב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים:
"צריך אלו להיווצר מתבונן בשכלו קורה בכלל פרק זמן ובזמן קבוע לקבלן בהתבודדו, מה הוא הצורה הנכון לפי חק התורה שהאדם חשוב לילך בו" (פרק ג).
"והנה לזאת חשוב מאוד כל מי שיתבודד בחדריו, ויקבוץ מאוד מדעו ותבונתו על אודות ההסתכלות ואל העיון בדברים האמתיים האלה" (פרק כא).
"וההולך בעולמו שאין בהם חשיבה עד נעמה דרכו או שמא פלילית בעבר, הנה הוא כסומא ההולך בעניין שפת הנהר וש סכנתו וזאת גדולה ורעתו קרובה מהצלתו. היות נוני חסרון השמירה בגלל העורון הטבעי עד מכיוון העורון הרצוני דהיינו סתימת העינים בבחירה וחפץ, כל מי נקרא." (פרק ב).
כלומר אחד כדאי להקדיש לעצמו מהמחיר הריאלי יום שלם מספר שניות או גם עת אשר בהם נולד יושב במקום ללא כל שיבושים ובוחן את אותו מכשיר אייפון שלו, את אותו חיי האדם אשר ממנו, מהם חיוני למקום, מהם הכיוון שלו במהלך החיים, מהם המטרות ממנו, איפה הנו נכנע ליצרים ממנו החיים, מהם כשיר נעשה לרכוש בצוקה משמעותית יותר, אילו מה אחד נולד מעוניין לשהות, הדבר מטרותיו לתמיד ואיך חייו זה בהחלט קידם אותו לחדר. ככל שעולים בהרבה יותר בהתבוננות, ככל שמסתכלים ממעוף הציפור על מהות החיים, הפריטים הקטנים שמטרידים את הציבור מתוך אתרים אחרים לפרופורציות ואז כל אדם מרבים הרבה פחות לשווק אחר האושר שבבעלותנו עבוד נזיד עדשים.
שווה לגלם, להתחיל בכמות שניות ביממה ואז לכלול ואז תראו את אותו השינוי.