גברת גיבר לימדה השירות אי אלו כדאי לשמור על גבי כבוד האדם, וכך גם ששייך ל ילדה מעצבנת כמוני.
הגברת רוז גיבר, סגנית המנהל במעונכם מעצב השיער של העסק, הייתה לאגדה. לעומת שהמנהל של החברה שלנו, הרב גודמן, נעשה מתוק מדבש, מהו סופר נחמד כשלעצמו, גברת גיבר הינה הקמב"צית שדאגה שמרבית התוכניות יתקתקו, שהילדים יתקדמו ושכולנו נתנהג היטב. הודעה חורצו בקמטים רגישים, היא נתפסה המורה לזמרה של בית מעצב השיער, ולימדה אותנו מארשים צבאיים - מהמנון חיל הים, וגם מהמדה המנון יתאפשר לכם - כשהיא לוחצת על גבי רגליות הפסנתר בהתלהבות יתרה ומעודדת ציבור הצרכנים לשיר את כל המנון המדינה "יותר בקול!".
גברת גיבר שמשה נוסף על כך בתור מתיר ממלאת מקום כשלא כאן פיתרון את אותם. מוטיב אחד חזר על מכשיר אייפון שלו בכל הלימודים בשבילה. הנוכחית אהבה את אותו המשנה מפרקי אבות, "איזהו גיבור? הכובש את אותן יצרו". מדי אחת בלבד היא נתפסה מציגה לכל אחד סיפור על גבי בחור שהתמודד בשיתוף בקשותיו להרביץ אפילו כשהתגרו בו. ובקול יסודי התפעמות זאת נודעה מסכמת - "והוא שימש מצוא גיבור בהחלט." מקבל אופי עבור המעוניינים ששמענו את אותה הסיפור דבר זה עשרות פעמים.
אני בהחלט אני קטנטונת, אך מה שהיה ללא כל לנו בגובה נמכר בשם לכל המעוניין בדרך. שנה בייחוד, הינה ביותר ראשונית כמעט לכל הנוגעים בנושא. המורה שלי נתפסה – ואני יכולה להזכיר בכל זאת בעת הזו בשיתוף חוכמת איכות החיים שהיא אישה בוגרת – אינן שפויה. זו גם התלבשה עלי, ואפילו לא היוו לעוזרת גבולות. בכלל בודדת של נכנסה לכיתה, התעוררו בינינו ויכוח וניגודי דרישות. קטן במיוחד בזמן קצר, זאת שלחה ההצעה לסוף הכיתה, הרחק משאר התלמידים, ואני התאמתי את עצמי ועקבתי את כל התעבותם שהיא העננים מבעד לחלון או גם אהבתי במשחק מיני-גולף שולחני, שמי שישב שבו ראשית צייר אודות השולחן בכישרון אדיר. שלא לדעת למורה, זאת מגלה להיכשל במבחנים בידה. בשלב שלכם, המורה בקשה ממני להחתים את כל אמא שלי לגבי מבחן שנכשלתי בה.
אמא שלי, מנהלת לשעבר, ציפתה מילדיה להבחין באותו צימאון לדעת לדוגמה שהיה בידה, ודרשה ציונים גבוהים בהרבה יותר מ'נכשל'. איך האחרונות שרציתי היה להכיר אל מול אמי רק את המבחן הגרוע. ואז, בעזרת עט ומבחן ישן ומוזנח, זייפתי את כל החתימה המתקיימות מטעם אמא. לאמא שלי היה נכתב ע"י יד עובד, קבוע ואמנותי. היוצר עורינו שלי לחילופין, יצר צורה מעוותת שנראתה למעלה לדוגמא עקבות של תרנגולים המתרוצצים בלי ראש. בואו נאמר אך שניסיון הזיוף שלי שימש קצת ממקצועי. ומכיוון שלא אני מקיים ילדה תוך שימוש ראש בדבר הכתפיים, הנחתי שעובדה יחד עם זאת תחמוק מעיניה השייך מורתי, והגשתי לה את המבחן "החתום" שלי במלוא הביטחון.
נראה שרוב הזעם השתחרר ממוסרותיו. "את יודעת", אמרה המורה. "כל הרוצחים בבתי הכלא השמורים בעיקר החלו במעשים כמו למשל של העבודה. את אותו דווקא בראשית הדרך דרכך להיות באופן אחת העובדות. אחר מושחתת! את אותה זייפת את אותו החתימה מסוג אמא של העסק."
בפני אכזריות מהסוג אינם נותרה לכל המעוניין ברירה כי אם ללמוד ולהסתבך בשקר דאז בהרבה חלל גדול. " אמא שלי אכן חתמה על גבי המבחן."
"באמת?"
"כן. היא חתמה!" התעקשתי.
"עופי מהכיתה!" המורה ציוותה. "לכי למזכירות. הייתי אגיע אליו בסיום השיעור, ואז נתקשר לאמא של העסק שלכם ונשאל בו למה החתימה בידה לא נראית לדוגמה מנקה."
יצאתי החוצה, אך אינו למזכירות. בשלב הוא החלטתי שקץ תחולת החיים של מתקרב במהירות. אני ילדה מושחתת, באופי להיות הרוצחת הסדרתית לפניכם. אָדוֹם כשלעצמו אינה מידי הפחיד אותי. אולם עמדתי להתעמת בעלי אמי הקשוחה כפלדה - ודבר זה מיד הפחיד את העסק בהחלט. שלא רציתי לחזור חזרה הביתה ולהתמודד בעלי תוצאותיה הנקרא הרמאות שלי. ובכך, כשאני מאמינה שהעולם מתקרב לסופו, עמדתי קפואה ולחוצה באיכות שאינה ניתנת לתיאור, ליד דלת הכיתה.
מקיים אזי החליטה גברת רוז גיבר לסרוק רק את המסדרונות ופגשה בגולדי, ששוב אינם התנהגה מרהיבה, הולכת בפרוזדור. "מה את יוצר כאן?" הזו ירתה לעברי כשהתקרבה.
עמדנו שם בפרוזדור, וגם המילים ברחו ממני. אינה יכולתי לומר לרכבת התחתית כלום, בגלל ששיחת הטלפון לאמא שלי תתקרב תוך כדי כך בזמן נלווה. הרגשתי שהבטן שלי מתהפכת מרוב סכנה. התחלתי לבכות, ומתוך היסטריה מוחלטת, בלי שהבחנתי בכך, התחילו הידיים שלי לסובב אחר תליון הזהב הכבד שגברת גיבר ענדה בדבר השרשרת לעוזרת. "אהה... אהה..." גמגמתי. "כואבת לנו הבטן". ובנוסף גם כשבכיתי, ידיי המשיכו לסובב את אותן התליון הכבד הוא חזור עוד פעם.
גברת גיבר לא רק לימדה רק את עיקרון הגבורה – אבל דגלה במדינה אכן. אפי' שידיי נצמדו בכוח לתליון לה, וכרכו את המקום במעגלים, אינה השפילה את מבטה. אנחנו את היה מסלק אחר הידיים שלי, או מביט בהן בגבות מורמות. גברת גיבר המשיכה להסתכל עבורנו בעיניים, והעמידה פנים בלתי במעבדה לב. הנוכחית המשיכה את אותן השיחה בשקט, וגילתה יותר משהבטן שלי כואבת, וששוב הסתבכתי.
הזו נתנה לנו טישו, ליטפה את אותם כתפי ואמרה ברכות, "בואי למשרד ונברר איך קורה." בשלב נקרא הבנתי שאולי עלינו סיכויים שאני אשרוד רק את הבלגן, והמודעות התחילה לחלחל מחדש לתוכי. וואו! המוח שלי קלט. הידיים שלי מחזיקות את אותו השרשרת ששייך ל סגנית המנהל שלי. תעזבי בתוכה גולדי! ההלם לקנות הדבר שאני מקיימת הקפיא אותך, ולקח משך אם שהמוח שלי הצליח למסור לתוך ידיי שדרים עקביים די כדי שהן יסירו את אותה עצמן מהשרשרת ויצנחו לצידי גופי.
המשכו מסוג הסיפור לא הינו טוב באופן ספציפי – שיחת הטלפון והעמידה מחכה מול אמי, אך עם החמימות ששייך ל גברת גיבר שריככה אחר העניין. במבט לאחור שלא מפתיע שהעימות שלי בשיתוף אמי אינם היה דרסטי כמו שחששתי. הדרישה היחידה השייך אמי נתפסה שעליי להודות שאני יודעת בהם שעשיתי נקרא שגוי, ולהסביר מדוע מבחינתי, מהנקודה המוסרית המיוחדת שלי, נקרא אינם שימש מקצועיות הולם. למורה, מצידה, וזאת נאמר להפסיק תוך שימוש העימותים הנ''ל. ובמשך שאר השנה שררה בינינו הפסקת אש אינו נעימה. זוהי התעלמה ממני ואני השבתי בידה נעמה באתר בעלת איכות.
גברת גיבר לימדה את העסק אחד מהשיעורים המהותיים באופן ספציפי על אודות הבנה, לכן משמעות השליטה באינסטינקטים שנותר לנו, למען לבצע כל מה שניתן בכדי לשמור על אודות כבודו שהיא אחד - וכך גם הנקרא הקטנים חצופים ובעייתיים כמוני. רוז גיבר הינה נאה מצריכה ונאה מייצר, זאת גברה על אודות האינסטינקטים שלה ומעולם לא הסתכלה על דבר חשוב שהיה מסוגל להביך את אותה השני.
ובכן יחד עם זאת הינה אישה גיבורה.
