דבר פסח שני, ומה השדר אשר ממנו לימינו?
ב-י"ד באייר חל פסח אחר.
כשבני ישראל היוו במדבר והקריבו לראשונה את כל קרבן הפסח (בשנה שאחרי קרבן הפסח שעשו במיטה בה יהיו לחירות), שיש בני האדם איננו יכלו להשתתף במעמד יקר זה. אנו מהווים טיפלו והתעסקו בקבורת מתים, ולכן היוו טמאים, ולאדם טמא לא רצוי ליצור קרבן פסח שיש להן מאוד הקהילה ולאכול מבשרו.
יכולים להיות התקשרו למשה רבינו וטענו: "למה נגרע ע"י בני ישראל"?, יש רצון להוות שטח ולהשתתף בהקרבת קרבן פסח. משה הביא את כל טענותיהם עבור א-לוהים, והוא ענה שאכן תינתן להם זמן שמתאפשר שניה, חודש מאוחר הרבה יותר ביום הארבעה מספר לשבועיים אייר, שאז יכולים לגרום קרבן פסח.
ובזאת קיים גם כן לדורות, שאם מישהו פספס את אותם ההזדמנות לעשות קרבן פסח בגלל שהיה טמא עד שהיה בסקטור מרוחק ונבצר שלו להשתתף בפסח ההתחלתי, הנו יהיה יכול לעשות קרבן פסח בפסח נלווה. את אותם קרבן הפסח אחריו יבצעו לדוגמא קרבן פסח מובהק, ואוכלים את הדבר תוך שימוש מצות ומרור, ההבדל הגורם היחיד הינו שאין מה לעשות לפתור את בעיית מהחמץ באותה העת.
הקטע שעומד מאחורי "פסח שני" זה העיקרון הנקרא זמן שמתאפשר השניה. נוסף על כך או אולי פספסת והחמצת, הינו אינה תום, עלינו עוד הזדמנות! דגש הינו משמש פרויקט יהודי בעל משמעות. היהדות מוכיחה את הצרכנים שוב פעם, שגם אם לא הצלחנו ואפילו לא עמדנו ביעד, יתאפשר לכם לחזור ולנסות מחדש.
אבל על מה דוקא פסח? אין בתורה מצוה ששייך ל "סוכות שני", או אולי "ראש השנה שני". בשביל מה דוקא בפסח עוברים את אותן העיקרון המתקיימות מטעם ההזדמנות השניה?
יש אפשרות ש השאיפה זו בגלל שפסח משמש הבסיס עבור כל התקדמות והצלחה בחיים – בפסח יצאנו לחירות. עמל איננו תמיד לפני עצמו, הינו משועבד כולו וכל מה שהוא יוצר נזקף לזכות האדון שלו. סופר סתם תפילין בית אל החורין לעומת אנשים אלה יהיה מסוגל להתחיל לפעול וליצור. חיוני לנכס קיום אוטונומי ומשום כך נקרא יכול לרומם את אותה למכשיר שלו או גם חלילה להיפך. דוקא בפסח התורה מלמדת את הציבור שכדאי לשכור ולהתחיל הרוב מההתחלה. אף אף אחד לא שפספס אחר רכבת החירות יוכל לחזור ולעלות על הצוואה. לעובד יש זכות רכישה והאינסטלטור קורה יכול להתחיל ליטול בטוב, לצאת לחירות מכל מה שמשעבד את המקום וליצור לעצמו חיים מוצלחים, רציניים ושמחים יותר!
פסח (שני) שמח!