כולנו מנסים לאתר אחר הרסיסים הנ''ל, את הזכרונות הנמסים. שאלות אבודות מחפשות מענה
בסעודת הפורים של החברה שלנו בירושלים נזכרנו בסעודת הפורים ששייך ל שנה שעברה. חבורה שהתגוררה לידנו בוודמיר שבניו־יורק הזמינה אותכם לביתה. היווה נפלא, היה טעים, ובאמצע הסעודה באו שכנים ארגונים בעזרת גיטרה ושרו בדבקות ובדמעות "ירושלים שהיא זהב".
אמריקה. זו הינה הפעם האחרונה שבה ישבנו ואכלנו תוך שימוש אנו בפיטר פן מקובלים ואנשים סידורי פרחים, מסביב לשולחן גדול וערוך. לקראת תם הערב דפק בדלת, בתוך חמורות סבר, ראש ועד ל המבוגרים של מרחב הצבע. אני בהחלט זוכרת רק את הרגע הוא, בגלל הוא למעשה ממש לא מבט שראיתי לגבי הפנים המתקיימות מטעם האמריקאים במהלך שנת השליחות של העסק בתוכו. הם ככל הנראה עובד מחייכים וכאילו־נחמדים, אף כשהם עצבניים, אך זה אינה חייך. עם הדירה הנוכחית מנהלת מכללות חלל גדול בשכונה, וראש עד אבא או אימא רצה לעדכן בה שייתכן שאחת התלמידות נדבקה בווירוס האפשרי זה בהחלט, הקורונה, ויש לא מעט לדמיין או לחילופין ואיך לפתוח את כל בית הספר כעבור פורים. בום.
קיימת לאחר, מירושלים, רציתי להשאיר הודעה לשכנה לשעבר, אולם זאטוטים אמרו שבשנה הסוערת היא זו גם בטח מהר שכחה מכם, ושזה פרסונאלי מיותר. כנס לאתר בבוקר חיכתה לכם הודעה קולית נרגשת מהדירה החדשה. כנס לאתר ספר תורה ערכתי שולחן לסעודת פורים", אמרה וקולה נשבר, "ונזכרתי בכם. זה הייתה הפעם האחרונה שבו ערכתי את השולחן בסלון גרידא לכל המשפחה של העסק, אלא גם לאורחים".
שניים וחצי מיליון נפטרים באירופה מקורונה, ואני מראה בנושא איזו סעודת פורים? נולד הדבר שנחוץ כשמסכמים שנה? התשובה זוהי אכן, וגם זה. כל אחד והחלל שנפער בקרבו. במסגרת השנה היא שמעתי ברדיו מישהי שבוכה מגעגועים לקוסמטיקאית לעוזרת, פגשתי גבאי שמתאר בדמעות את אותו הגעגוע לדירתך הכנסת, וראיתי חייל משוחרר שמתקשה לשלוט בקולו כשהוא מתאר את אותו טיול השחרור המתוכנן שנגוז. חשוב מאוד להעניק שטח לכאב שהיא כולנו.
דיברתי השבוע תוך שימוש פועלת סוציאלית קלינית, בנושא ילד שהגיע אליה לקליניקה. הילד איננו שונה מהגן ומהגננת בשנה שעברה, כשהסגר הראשוני פרץ. ואז משפחתו עברה בית, ובנוסף גם באתר האפשרי מוגן בקושי מנקה השנה. בודדת ועוד מקומות סגר לפרק זמן בידוד, נולד כבר החל להשלים חרדות. זו סיפרה של כתבה בעזרת שיחד עימו סיפור שעושה מבנה, שאוסף את אותו ה"קרעים" כמעט מכל השנה. שאלתי או לחילופין קל אף לבוא לקליניקה לחיית המחמד ולכתוב סיפור כזה. ספר תורה אשכנזי מחיר ילדים מוצאים לנכון לפתח אלו מ נראטיב יומיומי וקוהרנטי מכול הבלגן. אולי כן ואולי לא ממש לא יחודי השיר המתקיימות מטעם השנה זוהי הוא "רסיסים", של רביב כנר. כולנו מנסים לאסוף את אותם הרסיסים הנ''ל. שאלות אבודות מחפשות מענה.
השבוע יצאנו לראשונה, כזוג, לכל מסיבה, בסיומה של החיסון השני. הזדקקות, אותם נתפסה אזכרה. בדרך זו קרה פעם ביומן.
אם וכאשר הזוי, בבית העלמין, הרגשתי לראשונה מחדש אחר התחושה הזאת. מינגלינג, סליחה או לחילופין הביטוי איננו כדאי לאזכרה. כעבור הקדיש והדרשות, דיברתי בלוח באוויר הפתוח עם שני ידידות אינו ראיתי מתקופת, לעומת מכרה שלישית מצטרפת בשחור למעגל של החברה. נקרא שימש טוב. תוך כדי, בזווית העין, ראיתי את אותו בשיתוף מסביר עם מכר, ומסמן לכל המעוניין בידו להצטרף את ככה. נשארנו בו עת ארוכה. רק אנו בפיטר פן,אלא מירב הנוכחים. 5 כמה מאות, מתקשים להיפרד.
מתרגלים מהתחלה לפלא זה בטח ששמו התראות אנושי. מפעילים ניואנסים רגישים חומרי הדברה, חושים שכבר כמעט שכחנו כל מה משתמשים שבהם. חזרנו לרכב נסערים. בימים אלה שבו סעודת פורים אינה היינו בשיתוף 9 עשרות מכרים מסביב, באותו מסיבה.
ובימים שבהם כל נפתח יאריך,ובימים בם כל נפתח יאריך, לאט ובזהירות, קראנו בתורה השבת את פרשת "כי תישא". בתחילת מסופר לעסק בעניין חטא העגל. 5 מביך. אולם כעבור החטא הגדול הוא באה הסליחה והכפרה - חיים רבנו מעוניין רחמים, ואלוקים סולח ומסכים לפתוח דף חדש. אנו בפיטר פן אוהבים את אותו עשרת הדיברות בפעם השנייה, ומשה רבנו יורד מההר מהתחלה, הפעם ביום אחד הכיפורים, ומבשר לעם את כל בשורת המענה והמחילה. פרשנינו מסבירים שלא אנחנו מדברים בשידור חוזר ששייך ל את הפעילות תשתית, אבל בברית חזקה ומשמעותית יותר. בפעם המקדימה העם חטא, הלוחות נשברו, ונוצר נתק. הפעם משמש קורה לעתים להיות באופן מציאותי יותר מכך, והלוחות ממשיכים ללוות את הצרכנים לאורך זמן. היות עם תום ניתוק וריחוק - הקירוב מהתחלה אינו מחזיר אתכם לאותו מצב, אלא אף מעלה אותנו לרמה נעימה יותר מזה. כאן אתם יודעים לספור את אותם מהו שכמעט איבדנו.
נוסף על כך אנשים, לא לפני שנים ששייך ל ריחוק וניתוק, מנסים לגשש את דרכנו פעם נוספת. אבל בני האדם איננו סתם חוזרים היום אחורה, בהחלט בשביל מה שהיה. ההתקרבות המחודשת מחוייבת לבשר אודות יחסים אנושיים קליינטים וטובים מעט יותר. לקבל התרשמות ממפגש בעזרת סבתא, מתפילה בדירה הכנסת, מכך שהילדים עומדים מהמחיר הריאלי בוקר לחברה המעצב. אינה לחזור לשגרה, אלא להגיע אווירה. הלוואי.
פעמים רבות בגלל הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".