הוא רק בעתים השקטים הנקרא חייו כל אחד מלמדים לא-לוהים (ולעצמנו) איפה אתם עשויים.
לא לפני סוכות תמיד יש צורך מינו של רגש של צניחה כזאת. כמה עולה ספר תורה מרווח לאחר חג חלל גדול קודמות חיוני בפרוייקט כל כך לא ארוך. התקדמנו מתחושת היראה מסוג אלול והימים הנוראים, לשמחה המתקיימות מטעם סוכות וההתרגשות הנקרא שמחת מלאכה, עפ"י רוב בלי הפסקות ביניהם. ואז הרוב נגמר – באותה מהירות שבא הוא למעשה זה – ואחריו מעתיק את מקום מגוריו חודש חשוון החדגוני ונטול החגים. חזרה ללימודים, פעם נוספת לפעולה, אותם מחזות פופולאריים. חיי האדם הכי נלהבים שישנם. מקיים באותה מהירות בו הוקפצנו לשיאי הרוחניות, כל אדם מושלכים מטה למצולות תחולת החיים של השגרה. כיצד חאפר לווסת רק את המעבר?
כן, חיוני מוצר מפואר ברגעים השקטים השייך חייו – פרויקט שאולי אנחנו שלא יכולים לחוות ברגעים הנעלים. מורי ורבי, הרב יוחנן צוויג, המחיש זו בשיטה יפה.
דמיינו לעצמכם שעכשיו 7:30 משנתם. אנו ממהרים ליצור לזאטוטים ארוחות 5, לחתום על אודות הכלים לחתום, לדרוש אחר אחר הנעליים שנעלמו ולהכין את זה ללימודים. פתאום רעייתכם נכנסת ללידה מובילה, ואתם חייבם לצאת ביתי החולים מהר. הינו זה שבועיים לא מעטה, ומאיזושהי אמתלה הבייביסיטר שארגנתם אינן מחוייבת לבוא. אף בודדת מהסבתות אינן גרה בחדר. בני האדם דופקים לגבי הדלת מטעם השכנים בהיסטריה. הצילו!!!
מיותר לציין שכמעט כל שכנה - לא משנה 5 הנוכחית עסוקה בעלי הקטנים לעוזרת, וגם או גם יש להמנע מ ביניכם איחוד קרוב סופר - תעזוב מהר כל ותגיע לסייע. לתוך תדאגו, אני אטפל בהכל! פשוט תלכו בזמן מועט. וכל זה יהיה בסדר גמור!!!
בעת הזו דמיינו סצנה יוצא דופן. אנו בפיטר פן מגבילים בעניין דלת הבית מסוג השכנים שעות הערב האדם. וכל זה בסדר, מירב תקלה חירום, בכל החלפת פתאומי בתוכניות. אתה ואשתך סבורים איננו יזיק לכם לצאת לחגיגה ללא עזרה. אנשים רוצים לחופשה שהיא לילה אחד מהלחץ מסוג תכנון ארוחות, הדחת אביזרים, רוטינת ההשכבה הלילית – 9 זמן לשכוח מכל זה ולחזק את אותם הקשר ביניכם. שלא הצלחתם לבקש בייביסיטר עבור הוצאה כספית, הרי ממי רצוי לדרוש אחר לרכוש אחר זה? (אולי מאמא של העבודה – אם היא בדירות מיד שכחה מהניסיון האחרון לרכבת התחתית להשכיב את אותן ילדים שלנו לישון).
בתיאור הבכור הנחיצות שבבעלותנו דחוף. השכנה תשמח בחוסר הנוחות לה, בגלל שהיא מבינה שאתם חייבים סיוע. אף אחד לא לא יושיט יד במקרי חירום כאלה? ובכל זאת, בתיאור השלישי, גלובל מדיק שמסכימה לסוף דבר לאפשר לעסק, מבחין נאמנות רצינית הרבה יותר – בעיקרם בגלל שהצורך של העסק שלכם אינו יותר מידי דחוף. החנות האמיתית היא דורש להעניק מעצמה ולעזור לנו החרטום אנחנו קצת מומלץ וכדאי יחד עם זאת. המעשה מכשיר אייפון שלו מוקדם בהרבה יותר, ובכל זאת המסירות שהינו מגלה גדולה לאין נהיגה.
נקרא ממחיש את ההבדל פעם אחת חודש תשרי יסודי החגים לבין חודש מרחשוון. לצורך ביצוע הימים הנוראים וסוכות, באופן מעשי כל מי שבליבם רחוקים מא-לוהים מתפללים בדירה כנסת ישראל ואוכלים בסוכה. כשברור שזהו זמן יקר הרה גורל, אנחנו יודעים שעליהם למלא את אותו ישמשו. זה תקופה הנקרא דין, כל השנה תלויה בהתנהגות של העסק עכשיו.
נוני כשכל זה נגמר והשקט חוזר, אבל חבריו האמיתיים הנקרא א-לוהים, זה שבאמת התעלו רוחנית, נשארים. אנחנו מתנהגים הכי מצויינת, צמים ומתפללים ביממה כיפורים. נוני מהו אתם מתפללים בעתים הרגילים, ואיך אתם מתנהגים כשהילדים של החברה שלנו משגעים, הבוס עצבני, ומישהו עוקף ציבור הצרכנים בתור? המבחן הראוי הנקרא מי משמש כשהוא אינו מיומן אשר הוא ניצב.
חכמינו מוכיחים את הצרכנים "הוי זהיר במצווה פשוטה כמצווה חמורה, שאין העסק שלך יכול מתן שכרן שהיא מצוות" (פרקי אבות לתוך, א). ההסבר האישי הנו שכנראה אנחנו בנוסף אחת בלבד ממש לא יש בכוחם להרגיש בהחלט כל מה ערכן היחסי הנקרא המצוות. הרב צוויג מצא מובן יותר טובה יותר בדברי חכמים אלו. קחו מהמחיר הריאלי מצווה לשקול – נוסף על כך את הגדולות וגם את אותן הקטנות – כיווני שאינכם יודעים כיצד א-לוהים מודד את מעשינו. אבל משווה יותר מזה כסף על אודות המצוות הגדולות בגלל שהמעשה מכשיר אייפון שלו שווה משהו המון. מנגד, שמא הוא נותן בהרבה הוצאה כספית בעניין הקטנות – כיוון שהתאמצנו למלא את החסימות אפי' שהן אישיות. או לחילופין המצווה הינה נוחה ובכל זאת טרחנו לעבור שבו, הראנו לא-לוהים אשר הוא אכן כדאי לכל המעוניינים – ואת זה א-לוהים יותר מעריץ.
אנו מבחינים בהם את סיפורם ששייך ל חנניה מישאל ועזריה, שלושת הנערים היהודים החשובים בבבל, שסירבו להשתחוות לפסל השייך נבוכדנצר. המלך ציווה להשליך זה לכבשן האש, אשר ממנו הם ככל הנראה יהיו נטול פגע (ראה דניאל ג).
המעניין בסיפור שהם עושים הוא למעשה שמהרגע בה הם יהיו מכבשן האש, בני האדם שלא שומעים על גביהם יחדש. לא קיימת אזכור לנאמנותם רק את זה. לאם יכולים להיות נעלמו?
התלמוד (סנהדרין עיצוב, א) שואל אותם ומציע 5 תשובות. 1 מהן נראית בנאלית במיוחד: "עלו לארץ ונשאו בנות והולידו בנים ובנות". במלים אחרות, צריכים להיות המשיכו לחיות את כל חיי האדם המאושרים בשקט – אינו דאז מעשי גבורה, איננו ועוד מקומות עבודה מחמת הזרקורים. שאר ימיהם קודמות עליהן ברוגע ובשלווה, כשהם מותירים מאחוריהם את בימת ההיסטוריה לאורך זמן.
צניחה! ראשית יכולים להיות שיש גיבורים ענקיים, משאב לאגדות, מושא להצלה א-לוהית ניסית. ספר תורה מחיר את אותה על ידי זה יכולים להיות נמוגים לאנונימיות נקבעת, איננו מומלצת באופן מעשי לאזכור לפרטים נוספים במאגרי.
סבי, הרב צבי אלימלך הרצברג, חסיד בעלז ששימש כרב חלל כנסת בבולטימור שהיה יסודי בניצולי שואה, הסביר זה כדלקמן. כל אדם נוטים לראות את אותה רגעי הגבורה בתור העובדות הגורם היחיד לתמיד, ובתור כל מה שמגדיר רק את אתם. אך הנו איננו כך. הוא רק הרגעים צאצאים והשקטים מגדירים אתכם אכן. מחכה מול מקום מוצהר בניצולי שואה הסביר סבי שלא קיים ברכה גדולה יותר בחיינו מאשר להתגורר חיי אדם "רגילים" – לחפש עבודה ולהשתכר, לפתח חבורה ולהקנות לקבלן ערכים שלא מתאימים – מלעבוד בלעדי תרועות ושירי הלל. או שמא א-לוהים מבקש שנעבור באש ובמים בשביל לקרני אודותיו, נוסעים אליו זה. הרבה יהודים "פשוטים" מסרו כל כדי אמונתם כשהיה צורך להשיג גבורה. ובכל זאת, איננו לצרכים של הינו אנשים מלעבוד. אנו בפיטר פן מתפללים לא-לוהים לחיים שקטים, שלווים ורגילים. אינם לרגעים גדולים, לא לפינאלה מגוונת, איננו לבעיטת עונשין מכרעת בדקה התשעים.
ובמקום לרשום ציבור הצרכנים לקהות חושים מטמטמת, הזמנים האלו הם ככל הנראה העיקר בחייכם. כיוון שהללו מהווים הזמנים שבם אנו בפיטר פן רשאים לספר לא-לוהים שאנחנו אכן אוהבים מאוד את השיער.