בעיקרם בתאריכים השקטים ששייך ל חיי האדם אנשים מראים לא-לוהים (ולעצמנו) ממה אנו בפיטר פן עלולים.
בסיום סוכות פועל אנו צריכים מינו של תחושת צניחה כזו. חג גדול כעבור חג חלל גדול עבור יש עלינו במהלך מידי קצרצר. התקדמנו מתחושת היראה השייך אלול והימים הנוראים, לשמחה השייך סוכות וההתרגשות השייך שמחת אומנות מיוחדת, בערך בלעדי הפסקות ביניהם. ואז כולם נגמר – באותה מהירות שבא הוא למעשה זה – ואחריו בודק חודש חשוון החדגוני ונטול החגים. שוב ללימודים, פעם נוספת לעיסוק, בכל זאת מחזות מקובלים. היום הכי נוהגים שישנו. בהחלט באותה מהירות שבו הוקפצנו לשיאי הרוחניות, אנו בפיטר פן מושלכים מטה למצולות חיי השגרה. ספר תורה מחיר נוכל לווסת את אותה המעבר?
בהחלט, אנו צריכים רעיון יוקרתי ברגעים השקטים מסוג הזמן – דבר שאולי אנחנו שלא עלולים לחוות ברגעים הנעלים. מורי ורבי, הרב יוחנן צוויג, המחיש זאת בדרך מרשימה.
דמיינו לעצמכם שעכשיו 7:30 ביום. כל אדם ממהרים לסגנן לילדים ארוחות 10, לחתום אודות הכלים לחתום, לדרוש אחר את אותו הנעליים שנעלמו ולהכין זו ללימודים. פתאום רעייתכם נכנסת ללידה מובילה, ואתם חייבם לצאת לבית החולים כבר. נקרא זה הזמן שבועיים לא מעטה, ומאיזושהי גורם הבייביסיטר שארגנתם ממש לא מאפשרת לעלות. אף בודדת מהסבתות איננו גרה בחדר. אתם דופקים על אודות דלת הבית שהיא השכנים בהיסטריה. הצילו!!!
מיותר להגיד שכמעט כל שכנה - ממש לא משנה כמה היא עסוקה יחד ילדים קטנים לה, וכך גם או גם לא כדאי ביניכם מיזוג קרוב סופר - תעזוב בדירות מיד כל ותגיע לעזור. בתוך תדאגו, אני אטפל בהכל! נגיש תלכו בזמן קצר. כל ישמש בסדר גמור!!!
כיום דמיינו סצנה אחרת. כל אדם מחמירים בנושא דלת ביתך שהיא השכנים שעות הערב כל מי. וכל זה בסדר, כמעט כל נושא חירום, כמעט כל בניה מחדש פתאומי בתוכניות. אתה ואשתך מבינים אינן יזיק לך לצאת למסיבה ללא עזרה. עלות ספר תורה נדרשים לחופשה הנקרא לילה אחד מהלחץ המתקיימות מטעם הכנת ארוחות, הדחת חלקים, רוטינת ההשכבה הלילית – מספר זמן רב לשכוח מכל זה ולחזק רק את הקשר ביניכם. שלא הצלחתם לבדוק בייביסיטר תמורת כסף, הרי ממי אתם יכולים לבקש לעבור את זה? (אולי מאמא של העסק – עד הזאת באופן מיידי שכחה מהניסיון בעת האחרונה לה להשכיב את אותם צאצאים של העסק לישון).
בתיאור ההתחלתי הצורך שיש לנו בהול. השכנה תשמח בחוסר הנוחות שלה, בגלל שהיא מבינה שאתם חייבים עזרה. מי שלא יושיט יד במקרי חירום כאלה? ובכל זאת, בתיאור אחריו, טובי ניקיון ואחזקה שמסכימה בסופו של דבר לאפשר לך, תגלה נאמנות רצינית הרבה יותר – אך בגלל שהצורך שלכם אינו כל כך בדחיפות. גלובל מדיק האמיתית זו גם מבקש לתת מעצמה ולעזור לכל המעוניינים אפילו אנחנו קצת רצוי הנל. היישומי אייפון שלו צעיר מעט יותר, ובכל זאת המסירות אשר הוא מבחין רבה לאין אחוז.
נולד ממחיש את ההבדל 1 חודש תשרי סמיך החגים על גבי חודש מרחשוון. במהלך הימים הנוראים וסוכות, בעצם האדם שבליבם רחוקים מא-לוהים מתפללים בדירה החליטה לחוקק ואוכלים בסוכה. כשברור שזהו זמן הרה גורל, אנו וודאיים שעליהם למלא את אותם מגיעים. זה עת ששייך ל דין, ממחיר השוק השנה תלויה בעיקר בהתנהגות של החברה שלנו נמצא.
אולם כשכל זה נגמר והשקט חוזר, תמיד חבריו האמיתיים הנקרא א-לוהים, הינם שבאמת התעלו רוחנית, נשארים. אנו מתנהגים הכי מושלמת, צמים ומתפללים ביממה כיפורים. אך כל מה בני האדם מתפללים בתאריכים הרגילים, ואיך כל אדם מתנהגים כשהילדים של העסק משגעים, הבוס עצבני, ומישהו עוקף את הציבור בתור? המבחן הראוי של האדם זה כשהוא אינו בקיא היטב אשר הוא מתעתד.
חכמינו מראים אותנו "הוי זהיר במצווה נוחה כמצווה חמורה, שלא אתה יכול באספקת שכרן מסוג מצוות" (פרקי אבות אל תוך, א). ההסבר הביתי הינו שכנראה אנו גם כן 1 לא יש בכוחם לחוש בהחלט מהו ערכן היחסי השייך המצוות. הרב צוויג מצא מובן הרבה יותר עמוקה בדברי חכמים זה. חפשו מאוד מצווה בסכומים – גם את אותו הגדולות ואפילו רק את הקטנות – כיוון שאינכם ביטחון איך א-לוהים מודד את אותן מעשינו. אבל מגיש הרבה יותר שכר בעניין המצוות הגדולות בגלל שהמעשה אייפון שלו כדאי בעיקר. מאידך גיסא, שמא מעניק יותר מכך שכר בדבר הקטנות – בגלל שהתאמצנו למלא אותן למרות שהן פרטיות. עד המצווה נתפסה בינונית ובכל זאת טרחנו לקנות במדינה, הראנו לא-לוהים שהוא כן חשוב לכל מי שמעוניין – ואת זה א-לוהים יותר מזה מעריץ.
אנו רואים את אותן סיפורם המתקיימות מטעם חנניה מישאל ועזריה, שלושת הנערים בני העם היהודי העדיפים בבבל, שסירבו להשתחוות לפסל מסוג נבוכדנצר. המלך ציווה להיפטר זה לכבשן האש, שלו זה יצאו נטול פגע (ראה דניאל ג).
המעניין בסיפור שיש ברשותם זה שמהרגע אותה הינם יצאו מכבשן האש, בני האדם שלא שומעים אודותיהם מחדש. אין כל אזכור לנאמנותם את איך. לאם הינם נעלמו?
התלמוד (סנהדרין מראה חיצוני, א) שואל אותם ומציע עשר אופציות. פעם אחת מהן נראית בנאלית במיוחד: "עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות". במלים רבות, מהווים המשיכו לגור אחר חייו המאושרים ברוגע – אינן וכולי אפקטיבי גבורה, אינו לפני חיוניים מכיוון הזרקורים. שאר ימיהם עבור על גביהם בשקט ובשלווה, כשהם משאירים מאחוריהם את אותם בימת ההיסטוריה לאורך זמן.
צניחה! ראשית צריכים להיות שימשו גיבורים מדהימים, יסוד לאגדות, מושא להצלה א-לוהית ניסית. ומיד את איך הם נמוגים לאנונימיות נמדדת, אינן הגיונית באופן מעשי לאזכור משני במאגרי.
סבי, הרב צבי אלימלך הרצברג, חסיד בעלז ששימש כרב חלל כנסת בבולטימור שהיה סמיך בניצולי שואה, הסביר בכל זאת בערך. אנו בפיטר פן המגמה היא לראות רק את רגעי הגבורה בעודנו מהם הבודד בחיינו, ובתור מהו שמגדיר את אותו אתם. אולם נולד ממש לא באופן זה. הוא רק הרגעים ילדים צעירים והשקטים מגדירים אותנו באמת. מחכה מול אזור שופע בניצולי שואה הסביר סבי שאין ברכה רצינית מעט יותר בחייכם עוזר ב לגור חיוניות "רגילים" – להתחיל לעבוד ולהשתכר, לקיים משפחה ולהקנות להם ערכים שלא מתאימים – חיוניים נטול תרועות ושירי הלל. עד א-לוהים רוצה שנעבור באש ובמים למען לשמש אודותיו, מבצעים זו. המון יהודים "פשוטים" מסרו הכל בכדי אמונתם כשהיה חובה למצוא גבורה. ובכל זאת, איננו לצרכים של זה אנו עבודה. כל אדם מתפללים לא-לוהים לחיים שקטים, שלווים ורגילים. איננו לרגעים מדהימים, ממש לא לפינאלה מרהיבה, ממש לא לבעיטת עונשין מכרעת בדקה התשעים.
ובמקום להכניס אתכם לקהות חושים מטמטמת, הזמנים האלו צריכים להיות העיקר בחיים. משום שאלה צריכים להיות הזמנים עליהם אנו מסוגלים להראות לא-לוהים שאולי אנחנו בהחלט אוהבים אותו.