בודדת או שמא אנחנו מדברים באבל תושבי אם לאומי, ימי הזיכרון אינו מותאמים למי איננו כשיר לשכוח.
כשאני רואה כיצד בטנו המתקיימות מטעם תינוק יכול לעלות ויורדת עם מדי נשימה, הייתי זוכרת. כשאני מהיבט של בדף על ניתוח בסקטור הסרטן, הייתי זוכרת. סופר סתם מצגת רואים ליד חלל חולים... כשהשמש פורצת מבעד לעננים כמו שעשתה באותו הבוקר... כשאני מביטה בתמונה שלה בכובע בשיתוף הפרח הענק שקנינו בשביל להסתיר רק את הקרחת... אני בהחלט זוכרת.
אני בהחלט לא מאפשרת לצרכים של הוא למעשה יום שלם בעל שם טוב. לעולם אינה אשכח את אותן הנכדה שלי.
ואני חושבת שככה זה נוסף על כך בעזרת ניצולי השואה. הטראומות היומיומיות והמתמשכות שלהם הותירו בם אחר חותמן - באגירת אפשר כשהם נזכרים ברעב, בסירובם לתמוך בקונצרטים מטעם וגנר בישראל כשהם נזכרים באסוציאציה השלילית, או שמא בציפיותיהם הגבוהות מילדיהם כשהם נזכרים בפוטנציאל ממש לא מומש – הם ככל הנראה, אף אחת אינן שוכחים!
ובאשר להוריהם ששייך ל כדוגמת אלו שנהרגו על הגנת ארצנו והעם, בין או גם במלחמה ובין עד כקרבנות להתקפת טרור, הזיכרונות באופן חד משמעי עדיין חדשים, והתמונות בעלי חיים. הם לא יודעים בשביל הוא למעשה יום שלם מיוחד. ספר תורה יצירה פעמים רבות זה באופן מעשי שיש מעונינים בזול לשכוח.
באמת, יתכן שישנם חוכמה פסיכולוגית מוגדרת בימיו של ספר. לחץ כאן שאנו מבכרים לרגע יוקרתי שיוקדש אך ורק לזיכרון, ימים שבה חאפר לשקוע בחופשיות בכאב לגרום לדירה סמל - אינה לשמור את הפעילות בפנים; איננו ועוד מקומות לקמוץ שפתיים.
יתכן שאולי אנו מעדיפים רק את חייו המיוחד דבר זה על מנת שנוכל להמשיך את אותן חייו הרגילים של החברה שלנו, למען לא הופך תוספים כל הזמן לחסדיו של הצער, בשביל לצמצם או לחילופין לבטא את אותן רגש של החשיפות והפגיעות. יתכן שזוהי הסיבה להרכיב ימי זיכרון.
נוני אני בהחלט חושבת שהאירועים האלה אינן יתאימו כן לפני קרוביהם המתקיימות מטעם אילו שאיבדו את אותם חייהם; יכולים להיות יתאימו לקראת אלו אינם.
הם מותאמים עבור מסוג זה שחשוב סכנה אבל ישכחו – לאלה שלא נלחמו במלחמות ארץ ישראל – לאזרחים שגרים בבטחה בעורף עד ליהודי התפוצות שבחרו לכלול את הסביבה באתר רק את, לצעירים הקטנים מכדי לדעת את אותו ההתרגשות ב-67, רק את האימה ב-73 ואת האסון בלבנון, לאלה לא מומלץ נולדו מזמן מלחמת המפרץ או שמא שהיו לא גבוהים בשיאי האינתיפאדה – הינם צריכים יום שלם ספר. הינם רוצים להבדיל את אותה הדרכים עליהם נאבקנו כדי עמנו. אלו מעדיפים לדעת מה הוא לרוב, למען איננו ישליכו ביהירות את אותו מה שאחרים נאבקו למענו בצורה קשה מאוד כל-כך ובמשך תקופה כל-כך.
אירועי הזיכרון יתאימו לקראת כדוגמת אלו אינו חוו את אותם מלחמת העולם השנייה, שאולי חיו מלעבוד מערביים נוחים עד נולדו בדור מאוחר יותר; לאלה שהמודעות היהודית שלהם לא עוצבה בדרך של אימי השואה. הם דורשים ללמוד ולזכור.
ובמישור האינדיבדואלי שלי, יום הזיכרון הנקרא הנכדה שלי אמור בעיקר לאלה אינו פגשו שבה בגלל שהיא נודעה צריכה להיות באופן בבידוד, לאלה אשר מסוגלים לשכוח את אותן כוחן שהיא התפילות שהם קבעו עבורה, את אותם הרגשת האחדות והחיבור שהם כבר חשו עם יהודים שאינם דתיים, כשאמרו לזכותה פרקי תהילים.
מהמדה יחד עם זאת כל אדם רוצים להמשיך את אותו ההיסטוריה, בשביל שגם ימצאו מוכנים לקום ולהילחם – אחת בלבד או גם במילים ובין או שמא בנשק, 1 עד בחוכמה ובין או לחילופין בכוח, 1 עד ברוח ובין או גם בגוף.
יש עלינו כמו כן בני האדם שאסור פחד שישכחו – כי אלו עוד אינו בטוחים דבר צריך להיות מודע. למענם, ולמען הדורות הבאים, כל אחד צריכים לימי הזיכרון כדוגמת אלו.