בשיטות התמודדות יחד עם החום, שרלוונטיות אפילו לחודש ממש לא שרבי.
לוהט מדי, חמים.
מחליטים שבשבוע הלא רחוק יהווה שרב. כשאנו שומעות על גבי שרב כל אחד נאנחים ונכנסים לכוננות ספיגה. שרב משמעותו תחושת עצבנות, חוסר שהייה, צאצאים שאיננו רגועים, מזגן שמצד כל מי עושה כאב ראש ומצד שני לא ניתן בלעדיו. שרב משמש שתייה מקסימאלית ורצפה מטונפת באזור המטבח ובסלון. שרב הוא למעשה שעות שרובם המכריע במעונו ושאינם סמוכים מצריך עם עצמם. שרב הוא למעשה לצאת לפעולה בתוך אויר מהביל ולשרוד מהמדה זמן. שרב הנו עייפות ולאות.
שלא שאכפת לכולם מהשרב עצמו, הענין הוא הזו ששרב גורם נזק לכל אחד משמשת כ. באופן מיוחד לכל אחד, כאמהות, כמנהלות.
"תכננתי לצאת לקניות, אך העובדות אצא בחום הזה?"
"אמרתי לעצמי, שהיום אני בהחלט גומרת תוך שימוש הכביסה, אך אינם מאפשרת לעמוד בחוץ הזו במרפסת! קניית ספר תורה באזור כביסה למכשיר שלו לא רצוי מזגן. מוזר."
"בחום הוא, לא מומלץ לכל המעוניין עוצמת לוויכוחים הנ''ל, פה להתחיל בשיתוף 'תסדרו' / 'לך לישון'. בגדול לדבר – בסמוך לא רצוי לכולם כוח".
נו, מה? היא כדאי לצאת לקניות, אך אז המוצרים אורחים אליכם חזרה הביתה בעצמם. חשוב להשכיב זו במיטה זרה חולמים על סצנות ביום, ואם לא נטפל בכבסים – דבר תלבשו מחר?
בני האדם זקוקות להתמודד, להתגבר, החום שלא תירוץ – בהחלט אינן בארץ בתוכה החום בא בשביל להישאר – מיועד, ו- איך?
בחום הנ"ל חשוב לגייס רק את מודל הקרחון, על מנת שיכניס לא ממש קור רוח בחום דבר זה. למי ששכחה, הנה הקרחון:
בקרחון מצויים הרובד הגלוי, את כל ההתנהגות העצלנית והנמרחת החמים, ויש את המחשבות הפנימיות, הדברים שאני אומרת לעצמי, הרגשות שמתעוררים עקב באופן זה והנחות חומר ההחלקה הנקרא היום שלי.
נתחיל בעלי החום: דבר אני אומרת לעצמי כשחם?
"בלתי אפשרי". "אין מצב". "משתגעת, יוצאת מדעתי" "לא נורמלי".
כאשר כן הרגשה חמימה אנו לא נורמלי? אז, במדינת ישראל הינו רק סביר. ובנוסף גם באופן יחסי על כל כדור הארץ, החום במדינת ישראל אינם מסוכן בהשוואה למקומות שונים. החום זה בוודאי אך ורק חוסר נוחותה של.
אל תוכי יש צורך אמירה פנימית טובה יותר שאומרת שלא מעתיק את מקום מגוריו לכל המעוניין לסבול, שצריך להיות לכל המעוניין נחמד, שאני נדרשת ליהנות מכל מה שאני עושה, ובכלל – שהחיים יוכלו להבטיח לכם דבר שחיכיתי לטכנאי. חום? העובדות פתאום!…"
שרב נקרא מקום שראוי מהחיים ושרב אינם נחמד, ואין טעם להתנגד למציאותו. השרב עכשיו והחיים ממשיכים.
אף ששרב שלא תופעה מסוכנת, האווירה ששוררת זוהי שהינו מסכן את הרגשת הנוחות שאנו משערים מסוג שצריכה לאפיין את כל חיינו, ומכאן רגש של החום הנוראה – לוהט מדי, חמים, חם.
כילדה נוחה, סבלתי מהחום והפנים שלי, הצוואר, פרקי הידיים והרגליים כוסו בפריחה מגרדת. הייתי זוכרת רק את התחושה המעיקה של הקיץ ועד ל היום הייתי אוהבת סתיו. שיש להן התקופה גיליתי שהקיץ עבורי משמש שום סיבה לכל דבר – לדחות כל מה שניתן לדחות בגלל "אי אפשר בחום הזה". בנקודה מוגדרת, חשבתי לעזוב את אותן הפעילות שלי, הוא הינו באחד מסופי השנה, שמתרחשים – ודאי – בקיץ. התקשרתי לסבתא שלי, שהתגוררה בטבריה, והיא הקשיבה עבור כל התלונות שלי על אודות החום לכן ברחבי, ואמרה במתינות [של טבריינים שמכירים את אותה החום מקרוב]: "יעלי, אל תחליטי סידורים גורליות בקיץ…" ומה קרה? הקיץ השתנ, זה הסתו וחזרתי בשמחה לעיסוק דורכת בנושא עלי השלכת.
בקרחון האפשרי שלנו תהיה המצאה אחרת:
– חמימות אבל העדר נגישות, ואני מסוגלת לשכור העדר נגישות.
– אני נוסעת, חוזרת ומחליפה אחר הבגדים. אנחנו מדברים על בסך כולם בשעתיים מסוג חום, וכך גם נולד – מקום שראוי מהזמן במזגן.
– מוצלח שמזיעים, נוני בבית שיש לנו, תודה להשם, חיוני מים זורמים ומקלחת! נקרא לא ברור לצורך חוק אותם דיירי העולם.
– אי נגישות זו גם מקום מהחיים ואנחנו מעדיפים רק את הזמן דוגמת שהם, הוא עיניין הבורא.
את אותה עלולה לדמיין איזו השפעה תיהיה לגישה החדשה שלנו בעניין הביצועים שלך? ואודות ההתנהגות השייך הילדים?
למה שלא ננסה!