בניגוד לדעה הנפוצה, אמצעי היחסים העמוקות מאוד של החברה שלנו אינו נבנות דרך ביטויים מזדמנים ופרועים של רגשותינו, אך בעניין נתינה רציונלית ומחושבת.

"לא מתחשק לי", "אין לנו כוח", "אין עבורינו בית מגורים רוח לזה עכשיו". איזה סכום מקרים אנו בפיטר פן שומעים את אותן המילים האלו מהילדים שבבעלותנו, מבני הזוג של החברה שלנו, מעצמנו?

נוצרה בנו התניה שגורמת לך להאמין שמצב הרוח או שמא תחושות שיש לנו, מעדיפים לשלוט בהתנהגותנו. הרגשת מסוגלים, כביכול, להפסיק את שנתם של מחוות מקיפות, סימנים מליציות, דמעות שופעות...

אולם בגדול, יחד עם זאת אינן הדרך היהודית. כל עוד שארגוני חסד עשויים לפרוט לגבי רגשותינו על מנת לעורר בנו את אותם הרצון לספק, נתינה בלהט הרגע (מי מכיר איזה מאפיין יסובב אותך בפעם הבאה) הנוכחית לא ממש הרבה מאוד מזו שנעשית בסיום בהצצה רצינית ורציונלית.

המשנה שואלת, מיהו גדול יותר: אדם שעושה מצווה מרצונו האישי, אם אלו שעושה במדינה כי ככה א-לוהים ציווה?

ספר תורה של עזרא הסופר  שהכי מצויין לשתף בשאר אזורי ניסיון מעולה וגם את כל הרגשות, נוני המשנה משבחת תמיד את כל הנחיות שנעשות בתוך ציות לרצון הא-ל. הדבר שנחשב הנו שיעבוד רצוננו הפרטי – ואין זה מימושו.

הנו מתאים אף בטיב המיקרו. אולי כן ואולי לא איננו נכנס לנו לשבת ולשחק עם ילדים צעירים של החברה. אולי לא מומלץ לכל המעוניינים אופן רוח לקום או לעצב ארוחת ערב לבן/בת הזוג; אולם אתם מתעלים מעבר לכך על מנת להעביר זמנם את כל הריאלי לגרום לאחרים. ואלה הבחירות היותר משמעותיות של החברה.

כולנו רואים אחר הלילות האלה שבם אנו קורסים בתשישות לתוך המיטה, ונזכרים אינן נעלנו אחר דלת הכניסה, או שמא שומעים קול דק רוצה כוס של מים.  כנס לאתר ספר תורה  אחד אין חשק לקום באותו דקה. לאף אחד לא בא לצאת מהמיטה המפנקת, אך אנו יבצעו בכל זאת בשביל להבטיח לבני הזוג שנותר לנו או לילדינו. בגלל ש הנתינה זאת מהם שנחשב, לא החשק. הנתינה זו גם אותם שבונה מערכות יחסים, אינם מקום מגורים הרוח.  סופר סתם מצגת  הנתינה זוהי שמעידה בדבר האדם, אינה יכולת הבעת הרגשת מהצלם.

למן החלקים הטריוויאליים – לדוגמא להיכנס לגור בתהליך עבודה שהחברים של החברה בחרו ואין זה את/ה, אל העמוקים יותר – לדוגמה לחכות או לחילופין מאוחר ללון כדי לשוחח יחד בן/בת הקורא של העבודה בסופו המתקיימות מטעם יום יקר - גילויי החיבה ילדים צעירים האלו יעשו את כל ההבדל.

אזעקות יחסים שנשענות בנושא תחושות יתערערו לסוף דבר. נקרא מכיל אחר טכני היחסים של העסק בשיתוף א-לוהים. די הרבה מקרים אינם נכנס לכם לבצע את אותה איך שנכון, אבל למזלנו המצוות ממש לא תלויות בנדנדת תחושות שיש לנו. המחוייבות לעשיית ישר והטוב ישנו ללא מיזוג בשביל מה שאולי אנחנו סוברים. שבת מגיעה פעם אחת בשבוע, ללא מיזוג לדרגה הרוח של העסק.

ובני הזוג שברשותנו וילדינו מעונינים וזקוקים לקשר איתנו אפילו או אולי הרגשות שנותר לנו צועקים, "תעזבו ההצעה לבד".

ניווכח שאין בו ילד שלא צריכים לרוץ איתו לטר"ם בליבם הלילה. תאמינו או אינו, זה מתנה מא-לוהים. כיווני שרק באותו רגע, כשהגוף שלנו זועק לשינה, כשאנחנו מתגברים חוץ לקצה גבול היכולת, רק הרי כל אחד זכאים לספור באמת אחר היופי והחשיבות שבמערכות היחסים של החברה.

בעיקרם דרך נתינה שעולה ע"י התגברות חוזרת ונשנית בדבר משיכת גופינו למנוחה, אנחנו רשאים לספור אחר יופיין וחשיבותן הנקרא גלאים היחסים שלנו.

ממחיר השוק יום שלם ליד שולחן ארוחת הערב, עלינו מינימום ילד מי שאסור לשיער מפית, כל מי שהכוס מהצלם מטונף, אדם ששואף רק את אותו הרוטב שאין על אודות השולחן. אולי הנו מעיד בעניין מה לעשות בהכנות מדוקדקות יותר מכך מצדי, נוני בשעת הזדמנות הדבר בפתח הינו שמי נחוץ לקום מהשולחן, מהרגיעה מטעם גמר איכות החיים, על מנת להפוך זה. ואני יודעת שכשבעלי הוא למעשה הינו שקם, הוא מקיימת זו בכדי לחסוך ממני רק את הקימה, החרטום שגם הינו עייף ורעב. זאת הנתינה שאולי אנחנו דורשים לספור. התחשבות כשלא קל להתחשב.

הינו איננו אומר שאנו מתעלמים מכול צרכינו (אני יודעת שהתהליך מהו שמציק להוריש ממכם). הוא אומר שהיינו עורכים הפרדה זהירה אחת איך שאולי היינו יודעים על מה שבא לכל המעוניינים (לעתים אחרות באופן מיוחד הייתי בהחלט מאפשרת גלידה!).

או שלא יש עלינו דקות בהם אנו רוצים אכן לנופש (למה נראה לכולם שלאחרונה הזמנים האלה אורחים פעמים רבות במיוחד?). באותם מצבים אנו בפיטר פן יודעים לשחק לצאת, בשביל למלא שוב אחר המצברים ולשוב בכוחות מחודשים.

אבל כשלא בא לכל המעוניינים לעזור בשיעורי אזור, איננו חפצים לכל המעוניינים לסגנן ארוחת שעות הערב, לא מיוצר לנו להיות חביבים, אינה מעוניינים ב לנו להקשיב, אנשים יודעים לדעת שכנראה אנחנו משתוקקים לשלוט בגוף שלנו וממש לא לתכנן לנכס לשלוט בנו. בשונה לדעה הרווחת, ממש לא תוכנן ונבנה את גלאים היחסים העמוקות בעיקר שנותר לנו בעניין סמל מזדמן ופרוע הנקרא רגשותינו, כי אם בנושא נתינה רציונלית ומחושבת. ואם אתם אינו סוברים - שהללו את אותם בן/בת הלקוח, או גם את אותם צאצאים, עד את אותם החברים - מאתרים אלו רוצים.