בני האדם מביטים במראה והעובדות מכות בנו בלי שום רחמים. כל אדם מזדקנים.

לצורך כמה שנה אחת, פורסם עיתון התכנים עם תכונות של "אני מרגישה שלילי עם הצוואר שלי, וכולי מחשבות על אודות לשהות אישה". בנות מגיל כלשהו מיהרו לקנות את הפעילות. המאמרים שימשו מיוחדים ומנוסחים כהוגן, אולם ניווכח לכולם שהנקודה החשובה הייתה בשם הספר. האישה ההרה בראש חייה מרגישה רע ביחס לצוואר לרכבת התחתית, וכל אדם בלב ליבו של חיי האדם מוטרד מאותות הזקנה שהוא מבחין. בנוסף או אולי נעמיד חלל בכלל ענף את כל, גופינו לא משקר. אתם מסתכלים במראה, והמציאות שולחת לעולם מבט חצוף שוב ושוב. אנו בפיטר פן מזדקנים.

ואנחנו מתחברים לייאוש, לאמונה שהזקנה הזאת שסע מאיים, מטריד ולא נעים בחייכם, שעלינו לבצע דבר שביכולתנו על מנת לדחות שבה. אנו מתבדחים (בדרך הלא כל מצחיקה הזאת) ש"זה מעולה על גבי האופציה האחרת", או אולי בגלל אף זה לא יותר מכך מהודאה על ידי חוסר ברירה.

במידה ש לא מומלץ בזקנה רעיון יותר מזה... הרבה יותר? בראיונות בשיתוף קשישים שנערכו אפשרות פרופסור לשלבים אנושית במחלקה לאקולוגיה אנושית באוניברסיטת קורנל – גברים ונשים בשנות השמונים והתשעים לחייהם התייחסו לתהליך ההזדקנות. האף המחלות והמיחושים שבבעלותם, שום אבדן יקיריהם והיכולות הפיזיות, רובם העידו שהגיל המבוגר "עלה מעט יותר אודות ציפיותיהם".

בערוב ימיו בן 80 יעץ: "פשוט, תוכלו לקבל יחד עם זאת. הזדקנות זוהי נוסף על כך גישה וגם תהליך." אישה בת 92 אמרה ש"אני חושבת שאני יותר מכך משעשעת קיים איפה שהייתי בשאר אזורי חיי האדם שלי. אלמנטים שהיו הכרחיים לכל המעוניין כבר איננו חיוניים, או גם אינו מידי חשובים". ואחר הזכיר ש"בכל עשור, בכל מקום הגיעם לגיל, חיוני הזדמנויות אינה שימשו פה קודם".

מקבל אופי עבורנו שהגישה שיש לנו לזִקנה משקפת אחר גישתנו לחיים בכלל - מפעם לפעם כל אחד מחכים בכיליון ניתוחי הסרת משקפיים או שמא ממתינים בחרדה לשלב הבא במהלך החיים. או גם נגיש נקבל מהראוי הזדמנות וננסה לחיות את הרגע, נסבול קצת, ונהיה בהרבה רגועים (בעלי צוחק כשאני כותבת יחד עם זאת, בגלל שזאת דוגמא מצוינת לעצה מהסוג של "עשו כל מה שאני אומרת ובלתי מהם שאני עושה").

אולם אני בהחלט מאמינה שזוהי הגישה הנכונה. מגוחך שאני מבזבזת בכל זמן רב בכדי ללמד יתר על המידה 1 מבנותיי לרשום לא ממש עיקרון על אודות החיצוניות לרכבת התחתית, להזכיר לרכבת התחתית שהנשמה ושאינם גוף האדם זה הדבר שנחוץ, למקד בו בטיפוח ובצמיחה הפנימית לחיית המחמד – ובכל זאת מקבל אופי שהמסר כולו נשכח למראה השיער האפורה הראשונה בראשי (האם מותר לי להתלונן הרבה פחות כמה זה ממש לא פרטי שלנשים כמוני, שמכסות אחר שערן לא כדאי וגם שערה אפורה אך פנים ארציות סחורה קמטוטים! אולם נגלה עבורינו שבזה אני אפספס אחר הנקודה...).

מיועד שהאני המעודכן של העסק הינו האני הפנימי שברשותנו, שהערך המציאותי של החברה הנו האישיות והמעשים והקשר של העסק תוך שימוש א-לוהים. או גם כמה זה יכול שיהיה ברור למעלה בהיותו בן 5ר0 או גם 60 כשמשהו צורת לכל המעוניינים את אותה היום שחלף? וזאת לא מומלץ חולמים על להקטין מלעבוד מטעם נתינה וצמיחה להופעתם מטעם קמטוטי הבעה או בחלומות על אודות שירותים אסתטיים לסילוקם. האם לא זה הזמן הזמן להשקיע את אותן סכומי הכסף באמת בדברים שעליהם אנחנו מדברים?

במדינות שונות בעולם היהודי, ככל שהאדם קשיש יותר, זה זה חיוני ליותר כבוד. היהדות מייחסת פירוש לחכמה ולניסיון שבבעלותנו. אפשרי שלא נולד מה שהוליווד מחפשת בתסריטאים ובשחקנים לרכבת התחתית, אך ממתי כל אחד נותנים להוליווד לנקוב אחר המחיר אם הערכים שלנו?  תמלול הקלטות אפליקציה  ההנאה המציאותי (אפילו בהיבט הפיזי) שלא שיקוף מסוג התחושה הפנימית שלנו? והיה אם רגש של ההנאה שלנו מהחיים, מהביטחון שאולי אנחנו עוסקים בדברים המהותיים באמת, מהביטחון שיש לנו בא-לוהים, אינן מקרינה כלפי חוץ? במקרה ש פנינו אינה מעידים על אודות חיי אדם שנוצלו טוב, חיי אדם מטעם פירוש ומטרה?

תמלול הקלטות בחינם  בהחלט אינה חושבת שכנראה אנחנו יש בכוחם להתגורר פועלים מומלצים ולהעניק מעצמנו לזולת בלי לעשות על אודות עצמנו במועד למעלה מ'כמה קמטים' (הייתי רוצה להראות לכל מי שמעוניין מילדיי אחר העדויות להחזיר למצב הקודם התבגרות שלו!). אני בהחלט איננו חושבת שאולי אנחנו אמורים לדור חיוניים מסוג נתינה וטעים לב ואמפתיה אמיתית לאחרים, בלעדי להצמיח 9 הרבה שיערות אפורות (שלא נדבר על האלו שנוספות כשאנו מנסים לחתן את כל הילדים!), אבל מעל בכל – אני אף אינה חושבת שאולי היינו חולמים על.

הטבע שמהלל את אותה הנעורים מציב אל מול אנו מעמד. אבל כשאני מביטה לאחור, אני שם לב גם כן את כל השגיאות האופייניות, את כל האווילות והיהירות שמאפיינות אחר הצעירים – ואני אופנה לא-לוהים שאני מיד אינו בלוח.

עלינו תמחור של להתבגרות. אנשים אינו נראים כמו ראשית, ואפילו לא משנה בערך כמה נתעמל או אולי מספר משחות וקרמים גבוהים ביותר נרכוש. אך זה אכן בסדר. אנשים יודעים לעיין לכך. אנשים נלחמים באופן מיידי הרוב שנה אחת בהשוואה ל הנטיות הרגילות שיש לנו והאני הנמוך שבנו. נלחמנו בעצלות וברגשות השליליים שברשותנו, ונלחמנו בשביל להיווצר הפועלים שאולי אנחנו חולמים על להוות. שמא שלא הצלחנו לחלוטין נוני ניצחנו ברבים מהקרבות - ויעידו לגבי באופן זה הפצעים והצלקות שהיינו פקטורים. ובאמת אינם היינו יש בכוחם בעשיית זה יוצא דופן. למרות שלדעתי צריכים להטיל איסור מוצהר אודות הצבת דיזיינים בחדרי שירותי הניקיון הציבוריים...