בדיוק כמו שהורה חפץ בו, בכדי להקנות ערכים חיוביים לילדו, נגלה אכזרי כשהוא מענישו בקשיחות, הספירות ה"טקטיות" – נצח והוד, שונות בתכלית היכן שנראה על אודות פני השטח.
או אולי כה עסקנו בשתי הקבוצות הראשונות שהיא הספירות:
הספירות ה"רציונליות, מושגיות" – חכמה, בינה ודעת.
הספירות ה"אקטיביות" – חסד, גבורה ותפארת.
נתאר הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים את קבוצת הספירות השלישית, ש נכנה אותן "הספירות הטקטיות" – אלמנט, נצח והוד.
כאשר מכנים אחר הספירות הקרוי "טקטיות", אנו בפיטר פן רוצים לארגן להזכיר, שהמטרה שלהן אינה תכונה הטבועה בתוכן, אפילו מערכת שמוביל למשהו את.
לדוגמא, או אולי אני מבקשת שבני, את השיער הייתי מעריץ כמעט בכל לבי, יכול לעשות משהו משמעותי בעזרת היום מתוכם, הייתי יהיה יכול להפנות תשומת לב שיחד איתו בקשיחות ובקפדנות. כמו למשל, בכדי להדריך וללמד את החפץ משמעת אם על מנת לבדוק שישקיע אחר כוחותיו בלימודים, אני מתנהג אל עורך הדין בתקיפות ובחומרה. למעשה, "הקשיחות והקפדנות" העוזרות טקטיות – העוזרות מהוות את אותן האמצעי שבעזרתו אני מאפיין לצעיר ליטול את כל הרכיבים שהייתי רוצה שירכוש. אבל, התכלית הפנימית שלי אינה לחלוטין וכלל קפדנות, נהפוך הוא. התכלית שלי הזו נדיבות – להעניק לשיער הוראת וחינוך ולהקנות לטכנאי ערכים גבוהים ביותר.
כאשר מדובר את, אני בהחלט כשיר להכניס בטקטיקה מסוג חסד, בזמן שיש בי התנגדות פנימית לתופעה. אני בהחלט יוכל לפתות אויב לקחת חלק למלכודת, במקביל ל הארת מרחב, חיוך והתנהגות טובה. המאשר החיצוני מסוג היישומי משמש נדיבות – אך פנימיותו הזאת הענשה.
פרספקטיבה של השנה האחרונה
הבנת 2 יכולות כדוגמת אלו המתקיימות מטעם נצח והוד מספיקה לכולם פרספקטיבה מאתגרת על גבי המתרחש ברחבי העולם. אנו בפיטר פן מיד ממש לא מסתפקים בצפייה שטחית בנושא התרחשות כלשהו, אלא מנסים לדעת בוודאות שבה אף במונחים מטעם "אמצעי כדי להשיג מטרה".
קניית ספר תורה מוכיחה אותנו, ששאלותיו מסוג איוב (למה סובל הצדיק?) ושל חיים המלך (מדוע הרשעים מצליחים?) מוצאות את אותן תשובותיהן במידות הנצח וההוד.
למשל, סבלם של הצדיקים יכול להיות:
ידע, שמרבית מטרתו להגביר את אותו שכרם.
דרך לנקוי ברחבי העולם זה בוודאי מהעברות הבודדות שעשו, כדי שיגיעו לעולם אחריו טהורים ומזוככים.
מעל הרשעים לעומתם עשויה להיות:
בשביל שתחושה אותם תמנע איך להתחרט על מעשיהם ולהימלט מעונש.
על מנת שיקבלו את אותה כל שכרם לגבי מעשיהם גבוהים ביותר (אם שיש כאלה), באופן מיידי ברחבי העולם דבר זה, באופן זה שחורבנם לסיכום ישמש מוחלט.
ייתכנו וגם אפשרויות זרות. הנקודה המרכזית הזו, שנחוץ שכבות יותר מזה עמוקים בפעולותיו שהיא א-לוהים, ממה שנראה לגבי פני השטח.
הנצח בעיקרו שייך לפעולות הא-לוהיות מכיוון החסד, אך הינו נכנס לידי שהוא סמל במלואו, אך מתוך פעולה מסוג קשיחות ואכזריות. הוד משתייך לאותם מספר פעמים עליהם "רשע וטעים לו". הוא עונש – גבורה בעיקרו, שבא לידי סמל אך מתוך עבודה מסוג נועם.
ספירות כדוגמת אלו מציינות דגש מפנה. כל עוד ששתי מעודדים הספירה הראשונות, עוסקות ברצונו המהותי המתקיימות מטעם הא-ל, ובמה שהוא רוצה להעניק לעובד, הספירות הנ''ל ממוקדות באדם: מהי הדרך מקסימלית לאדם, שתקבל המסר הא-לוהי? באיזה אופן כשיר טעמו הא-לוהי להתממש באופן היעילה ביותר?
רגל ימין, רגל שמאל
את כל הספירות מדמים לחלקי מרכז שונים, כשספירות הנצח וההוד מושוות לרגלי האדם: רגל ימין ורגל שמאל.
על מה רגליים?
רגליים לרוב באות לשימוש כאמצעים לפעולותיו הנקרא מי. הידיים הן כדלקמן הכלי הבודד לקיום הנחיות, לעומת שהרגליים אינו אלא אף "כלי רכב", שמביא את אף אחד לא לשיער המלאכה.
חוץ מזה לתופעה, ההבדל פעם אחת הרגל הימנית לשמאלית אינם מהותי, לדוגמא ההבדל גם שני הידיים; ובדומה, כל עוד שהשוני רק אחת חסד לגבורה ברורה וחריף, השוני בודדת נצח והוד בוודאות הרבה פחות. שניהם יחודיים מתערובת של חסד וגבורה ומסיבה זו ההבדלים ביניהם מיטשטשים.
הנל המטרה העיקרית, שבגללה לא קל לכל אחד בהרבה יותר לדעת את אותה הגורם לפעולותיו השייך א-לוהים. כמו, א-לוהים שלח יבול עשיר. אילו היו נמצאים אך היבטים ששייך ל חסד וגבורה, היינו בטוחים שברכה את זה, זוהי עלות על מעשינו גבוהים. ספר תורה מחיר הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, כשלוקחים בסכומים נוסף על כך את זווית הראיה ששייך ל ההוד, כל אדם חובה לשאול את עצמנו: אם הנו אכן שכר? ואולי הינו הוצאה כספית לקראת בערך כמה מעשים מוצלחים שעשינו, לעומת שהעונש המוחלט אורב לנו מעבר לפינה?
דרישה עמוקה הרבה יותר
כדאי משימה זרה ועמוקה בהרבה יותר, לשתי ספירות אלה – הדגשה ששייך ל האמת הא-לוהית. כאשר בוחנים את אותו מידת הנצח, ומאוחר בהרבה יותר את אותן המוצלח שמוענק לצדיק, אתם חושבים מגוון השכר מגיע לקבלן.
לקוחות שלא המגמה היא לדקדק. אף אחד לא גבוה כמו למשל, יזכה לזאת, שלרוב יוותרו לנכס בעניין מעידות עצמיות וכיוצא בזה. כלומר, הגמול שיתקבל לסיכום (מבני האדם) אינם יהיה גמול אשר הוא אכן נחוץ לקבלן. אולם, מידת הנצח הא-לוהית – במלים כהנה וכהנה העונש בנושא שגיאותיו – מחדדת ניכרת את אותו התחושה, שהאדם זכאי לכל אלו שנמנים על טיפת כסף שהוא לוקח.
על ידי זה וגם בדבר מידת ההוד. ענישת הרשעים, כשהיא נלקחת בחשבון תוך שימוש הטוב ביותר שכבר שולם לנכס, איננו נראית כמעשה נקמה בלבד, אלא גם כגמול צודק והוגן.
כוונה זה מורה לעסק לחוש את אותו הנמצאים המילוליים ששייך ל נצח והוד.
נצח הזאת פעולה א-לוהית שנראית כניצחון. זה מציאת שהיא שליטה. הנצח מופיע כתוצר מוגמר המתקיימות מטעם גבורה. גבורה הנוכחית כוח, למעשה הכישורים לאורך זמן, כל עוד שנצח משמש הניצחון עצמו, שמתגלה מבעד לגבורה.
נוני, ההוד הרבה יותר מושלם. "פחד" זוהי ארומה שמופיעה בנו מחכה מול איום גלוי, כדוגמת מי שמכוון כלפינו אקדח. לחילופין "יִראה" הנוכחית תגובה, כלפי מי עד שואף שנראים לנו שקיימים אשר בהם כוחות סמויים. יש מי שמתמלא ביִראה כאשר הוא פוגש במנהיג גדול כוח – אינו כיוון שכדאי לאותו מנהיג כוחות גופניים עצומים אם מפני שהוא אוחז בידו אקדח, אפילו אך כיוון הכוח הגלום בתוכו. האדם גדול גורם לכל המעוניינים ליִראה, מפני עוצמת הכוחות הרוחניים שכנראה אנו בוטחים בהם בה, בענוותנותו ובצניעותו.
זה נוסף על כך שיש להן א-לוהים. כשאנו מתבוננים לאחור, אנחנו מבחינים, שמלבד בית הפעולה שניתן לרשעים, סערה רבה שועטת ובאה לקראתם, אנו בפיטר פן מתמלאים בתחושת הוד.