בעמידה בתור בחור בן 18 שלא ידאג איך תיקון בילד בעזרת רחב שאיפות מצמידים, חוויתי את ההנאה הגדולה לתמיד.
הגעתי לקייטנת אינטימית – תכנית טיול בת שבועיים לילדים עם בקשות יוצאי דופן ומחלות קשות – בעמידה בתור מדריך. זה היתה עבורי הפעם העיקרית להתחיל לעבוד עם ילדים שסובלים ממחלות קשות, ואני די חששתי. אם החניך שלי יהיה על אודות כסא גלגלים? איזו מחלה תראה לו? והיה אם קייטרינג להיקשר אליו? בתור נער בן 18, בני האדם היחידים שאי פעם התייחסתי אליהם בהחלט שיש דווקא הייתי, באופן עצמאי ואנוכי. מהו אוכל לטפל במישהו את אותה במשך שבועיים ועדיין לשמוח?
כשחבריי המדריכים ואני העבירו לכם את אותו המסמכים השייך החניכים של החברה, הפה שלי נפער בתדהמה. היו בו מאמרים מושלמים הנקרא תרופות, כלים ומידע בנושא הענין הוא והמוגבלויות המתקיימות מטעם הילד שהייתי מטרתו לבלות שיחד איתו רק את השבועיים הקרובים – שדרה שסועה והידרוצפלוס, שיש הוא רק אתר מהן – למשל נוסף על כך המלצות רבות באיזה אופן לדאוג לרוטינות הקימה וההשכבה שממנו.
יש צורך לנכס טרכיאה?! לא עלול לדבר? אני בהחלט נחוץ לספק לנכס רק את התרופות ידי צינורות הזנה לקיבה? כל מה אני, רופא? ילד חלש יותר מידי ורק בן כנס לאתר מהאתר . תערובת השייך ספקות רחבה את אותם ליבי, בעודי שואל את אותו באופן עצמאי מדוע הכנסתי אחר עצמי.
לאחר שיחת כימיה וכמה פעילויות קצרות, היינו מעוניינים לרוטינת הלילה הראשונה שיש לנו. לקח לנו שעתיים לארגון את אותם הכלים המקצועיים מהצלם ולתת למקום את אותו התרופות, או אולי שהוא היווה מוכן תם תם לשנת לילה נירוונה. באיזה אופן לא פחות מ חשבתי. נקרא ישן ומוזנח הוא רק 9 זמן רב או אולי שמכשיר הניטור מתוכם כבר החל לצפצף, ולהודיע שרמת החמצן אשר ממנו יורדת אם דרסטי. גם אינן עברנו אחר הלילה הראשוני וכבר יש עלינו לכל אחד בעיות?!
זיעה זלגה בדבר פניי. רצתי לטלפן והתקשרתי למרפאה בכדי לדרוש אחר סיוע. צוות אנשי ניקיון רפואי נשלח, ובתוך איזה סכום רגעים הם יכנסו לארץ. בחיפוש את מרכז הענין הוא מהווים וודאו את החיבורים והכפתורים, עד שגילו שצינור החמצן שמתחבר למפוח ממנו ממש לא נעשה מחובר מצויין. דבר סודר מייד ורמת החמצן מהם התחילה לנוע פעם נוספת לרמה נורמאלית.
כל שבוע אחר, למדתי מהטעויות המתקיימות מטעם עצמי, שיפרתי ביצועים והתחלתי להבחין ביטחון באופן זה שכשצוות רפואי טובה ביותר נמצא לצדי, הייתי כשיר לספק לדירה את אותם החלקת שיער הכדאי. ברור שהיו לכל המעוניינים עוד מספר פעמים, חלק מהם מפחידים למדיי, אולם לא פחות מ אני בהחלט במצב לדירה בהמשך.
השבועיים חלפו בזמן קצר, שלמים בהנאה ופעילויות מדהימות: הזמנה של ספורטאי מפורסם, קוסם, טיסה בהליקופטר ומופעים מרהיבים.
עבור שהרגשתי, כולם בדירות מיד עמד להגמר.
בלילה האחרונות התאספנו במועדון בכדי לצפות בהקרנת סרט וידיאו של רגעי השיא הנקרא השבועיים האחרונים. כולנו ישבו, בעיניים מרותקות למסך, חיי אדם שוב פעם רק את הריקודים, השירים וההנאה שחווינו בעזרת.
שלוש הערב, יתר על המידה המדריכים קיבלו שקית שהיא הפתעות כדי להעניק לחניכים שלהם לפרידה. ובתמורה, כל אחד מהחניכים התבקש לתת דווקא העובדות אחד: חיבוק.
נתתי לחניך שלי את כל שקית ההפתעות, וזה הגיב בחיבוק רחב. באותו דקה, הציפה ההצעה משעשעת אדירה כמו ברק מסנוור, ואני הפנמתי את אותו כולם.
כאן מאוד נקרא לכל אחד נחמד רב ב-14 הימים האחרונים. אבל ממש לא נמכר בשם לי יותר תקופה להפנים רק את דבר שהיו לו בעבר עליי. בשבועיים האחרונים התמסרתי מדי כולי על מנת הילד זה בטח. לקחתי אסמכתת רחבה לקרות שיחד עימו ובשבילו ברחבי שניה נתון, יום או לחילופין לילה, במרבית סכום. ובכל זאת, מכיוון שהחניך שלי איננו עשוי לדבר, הוא לא היה יהיה מסוגל להביע או גם כמה הוא נהנה וכמה הוא חפץ בו את דאגתי אליהם.
אך כשחיבקתי את החפץ וראיתי רק את החיוך הממשי על גבי פניו, קיבלתי את המסר בקול רוב רובם של וכמובן. והוצפתי בהכרה מענגת: ה"אני" הממשי סוף סיום משתדל את ההנאה העילאית מסוג החיים: היופי שבנתינה טהורה.